גיטין פרק ב משנה ה

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן. הָאִשָּׁה כוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ, וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבְרוֹ, שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וְנָכְרִי:

ברטנורא

וַאֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. וְהוּא שֶׁגָּדוֹל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו וְאוֹמֵר לוֹ כְּתֹב לְשֵׁם פְּלוֹנִי. אֲבָל נָכְרִי וְעֶבֶד, אֲפִלּוּ גָּדוֹל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, לְכַתְּחִלָּה לֹא יִכְתֹּב כא גֵּט, מִפְּנֵי שֶׁהֵם בְּנֵי דַעַת וְאַדַּעְתָּא דְּנַפְשַׁיְהוּ עָבְדֵי, שֶׁאֲפִלּוּ גָּדוֹל אוֹמֵר לוֹ כְּתֹב לְשֵׁם פְּלוֹנִי הוּא לֹא יִכְתֹּב אֶלָּא לְדַעַת עַצְמוֹ. וְאִם נָכְרִי וְעֶבֶד כָּתְבוּ טֹפֶס הַגֵּט, וְיִשְׂרָאֵל בֶּן דַּעַת כָּתַב הַתּוֹרֵף שֶׁהוּא שֵׁם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה וְהַזְּמַן, שֶׁכָּל אֵלּוּ צְרִיכִין לִשְׁמָן, הַגֵּט כָּשֵׁר. וְכֵן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן דְּאָמְרִינַן בְּמַתְנִיתִין שֶׁכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט, הָנֵי מִלֵּי טֹפֶס כב, אֲבָל תּוֹרֵף אֵינוֹ כָּשֵׁר אֶלָּא שֶׁיִּכְתְּבֶנּוּ יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל וּבֶן דַּעַת: חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. דְּלָאו בְּנֵי דֵעָה נִינְהוּ: וְסוּמָא. פָּסוּל לְהָבִיא גֵּט מֵחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם כו. אֲבָל לְהָבִיא גֵּט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, אוֹ אֲפִלּוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ אִם הַגֵּט מְקֻיָּם בְּחוֹתְמָיו כז, אוֹ לִהְיוֹת שָׁלִיחַ שֶׁל אִשָּׁה לְקַבֵּל גִּטָּהּ, לְכָל אֵלּוּ הַסּוּמָא כָּשֵׁר: וְנָכְרִי. דְּלֵיתֵיהּ בְּתוֹרַת גִּטִּין וְקִדּוּשִׁין, וּבְמִידֵי דִּלְנַפְשֵׁיהּ לֹא חָזֵי לֹא מָצֵי לְמֵעֲבַד שְׁלִיחוּתָא לְאַחְרִינֵי:

תוספות יום-טוב

כא הַיְנוּ טֹפֶס:  כב מִשּׁוּם דְּלֹא שְׁכִיחַ כְּלָל שַׁרְיָא אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה. וְלֹא דָמִי לִכְתָבוֹ בִּמְחֻבָּר בְּמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל. הָרַ"ן: כג  אֶת גִּטָּהּ. וּמַקְנָתוֹ לַבַּעַל וְחוֹזֵר וּמוֹסְרוֹ לָהּ לְגֵרוּשִׁין. רַשִׁ"י. וְאַף עַל גַּב דִּמְחֻסַּר הַקְנָאָה בֵין כְּתִיבָה לִנְתִינָה לֹא הָוֵי מְחֻסָּר מַעֲשֶׂה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֶׂה בְגוּפוֹ שֶׁל גֵּט דּוּמְיָא דִקְצִיצָה. הָרַ"ן: כד  שׁוֹבְרוֹ. שׁוֹבֵר פֵּרָעוֹן כְּתֻבָּה, שֶׁהָאִשָּׁה הָיָה לָהּ לְכָתְבוֹ וּלְמָסְרוֹ לוֹ לִהְיוֹת לוֹ לִרְאָיָה. רַשִׁ"י: כה  בְּחוֹתְמָיו. הַיְנוּ עֵדֵי מְסִירָה. הָרַ"ן. וְהָא דְנָקַט חוֹתְמָיו, מִשּׁוּם דְּרֹב עֵדֵי מְסִירָה הֵם הַחֲתוּמִים בּוֹ, וְרֹב גִּטִּין חֲתוּמִים הֵם, אֲפִלּוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. רַשִׁ"י: כו וְאַף עַל גַּב דְּאָמְרִינַן לְעֵיל דְּסַגִּי בְּקוֹל קֻלְמוֹסָא, הַיְנוּ לְמַאן דְּיָכוֹל לְמִחְזֵי, דְמִסְתְּפֵי סוֹפֵר מִנֵּיהּ דִּלְמָא חָזֵי לֵיהּ, אֲבָל בְּסוּמָא כֵּיוָן דְּלֹא אֶפְשָׁר לְמִחְזֵי לֹא מִסְתְּפֵי מִנֵּיהּ, הִלְכָּךְ לֹא מָצֵי אָמַר. רַ"ן וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: כז הַיְנוּ לְמַאי דְפַסְקִינַן כְּמַאן דְּאָמַר דְּטַעְמָא מִשּׁוּם קִיּוּם:

רמב"ם

הכל כשרין לכתוב את הגט כו': הכל כשרין להביא את הגט כו': אין ספק שכבר נתבאר ממה שנקדם ששם גט נופל על כל שטר והשטרות כולם נקראין גיטין ותרגום ספר כריתות (שם) גט פיטורין אבל הן קוראין ברוב לגט האשה גט במלה מוחלטת ואין בכאן דבר שיפול בו ספק לפי שעצם הענין יורה לך אי זה הדבר הוא בגט אשה או בזולתו. ומה שאמר בכאן בגט אשה שהוא כשר שיכתבנו מי שאין לו דעת בתנאי שיהא גדול עומד על גביו ויכתוב הטופס בלבד ויכתוב ג"כ בן דעת תורף הגט והוא שם האיש ושם האשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם ולא יכתוב עובד כוכבים לכתחלה טופס הגט ואפי' גדול עומד על גביו לפי שהוא אדעתא דנפשיה כותב ושמא יכתוב התורף ומתנאי הגט בעינן כתיבה לשמה כמו שיתבאר בזאת המסכת וכמו כן עבד אינו כשר להבאת הגט לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין ואינו כשר לעבד גם כן שיכתוב גט לכתחלה ואם כתב עובד כוכבים או עבד טופס הגט אחר שכתב ישראל הכשר תורף הגט הרי זה גט כשר לפי שאמנם אנו חוששין לשמה בתורף בלבד. מה שאמר סומא לא יביא הגט כשהוא שליח להולכה בחוצה לארץ לפי שהוא אינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואחר שזכרנו זה הענין נשלימהו. ודע ששלוחי הגט על שלשה דרכים אחד מהם שיביא הגט ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם וזה אמנם יהיה שליח להולכה. והשני שיתן לו הבעל גט כתוב ויאמר לו הולך גט זה לאשתי או ששלחתו האשה שיביא לה גטה ונתן הבעל גט כתוב ויאמר לו הוליכהו אצלה הענין כולו אחד וזה הגט ג"כ יתקיים בחותמיו וינתן לה ותתגרש בו אחר שנתקיים כמו שבארנו וזה השליח נקרא גם כן שליח להולכה. והשלישי שתמנה האשה שליח לקבל לה גיטה ותשים ידו כידה לפיכך כשהגיע הגט לידו נתגרשה וזה נקרא שליח קבלה ואינו נמנע מן הסומא אלא הדרך הראשון בלבד:

גיטין פרק ב משנה ו

קִבֵּל הַקָּטָן וְהִגְדִּיל, חֵרֵשׁ וְנִתְפַּקֵּחַ, סוּמָא וְנִתְפַּתֵּחַ, שׁוֹטֶה וְנִשְׁתַּפָּה, נָכְרִי וְנִתְגַּיֵּר, פָּסוּל. אֲבָל פִּקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ וְחָזַר וְנִתְפַּקֵּחַ, פָּתוּחַ וְנִסְתַּמֵּא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ, שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה, כָּשֵׁר. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְדַעַת, כָּשֵׁר:

ברטנורא

קִבֵּל הַקָּטָן. הַגֵּט מִיַּד הַבַּעַל: וְהִגְדִּיל. קֹדֶם שֶׁמְּסָרוֹ לָהּ: פָּתוּחַ וְנִסְתַּמֵּא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ. אֲפִלּוּ לֹא חָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ, הוֹאִיל וְהָיָה פָּתוּחַ בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַגֵּט שַׁפִּיר מָצֵי לְמֵהָוֵי שָׁלִיחַ, דְּהָא יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. אֶלָּא אַיְדֵי דְּבָעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בֶּן דַּעַת בִּשְׁעַת נְתִינָה, תָּנָא נַמִּי רֵישָׁא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ. וְכָל פְּסוּלֵי עֵדוּת בַּעֲבֵרָה, פְּסוּלִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט, שֶׁאֵין נֶאֱמָנִים לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. וְאִם הַגֵּט מְקֻיָּם בְּחוֹתְמָיו, כְּשֵׁרִים לַהֲבִיאוֹ כט:

תוספות יום-טוב

כח  הַקָּטָן. מַה דִּשְׁכִיחַ טְפֵי תָּנֵי לֵיהּ בָּרֵישָׁא. דְּגַדְלוּת הַקָּטָן וַדַּאי שְׁכִיחַ, וְכֵן פִּקְּחוּת הַחֵרֵשׁ שְׁכִיחַ יוֹתֵר מִפִּתּוּחַ הַסּוּמָא, וּפִתּוּחַ הַסּוּמָא שְׁכִיחַ טְפֵי מִשִּׁפּוּי הַשּׁוֹטֶה: כט דְּהַהֲלָכָה כְּמַאן דְּאָמַר דְּמִשּׁוּם קִיּוּם הוּא: ל  בְּדַעַת. לוֹמַר דִּבְדַעַת תַּלְיָא מִלְּתָא אֲבָל לֹא בְכַשְׁרוּת, וְסוּמָא שֶׁהָיָה פָתוּחַ בִּשְׁעַת קַבָּלָה לֹא בָּעִינַן שֶׁיְּהֵא סוֹפוֹ בְכַשְׁרוּת. גְּמָרָא:

רמב"ם

קבל הקטן והגדיל חרש ונתפקח כו': אין ספק שאם בשעה שקבל הגט היה רואה ואחר כך נאבד הראות ואפילו שלא חזר שהוא יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואמנם אמר וחזר ונתפתח מפני שאמר וחזר ונשתפה שזה הכרחי ולכך אמר כל שתחילתו וסופו בדעת ולא אמר בכשרות וכל פסול לעדות בעבירה מן העבירות של תורה פסול להבאת הגט כשלא נתקיים בחותמיו ואין סומכין אפי' על מאמרו בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם נתקיים הוא בחותמיו הרי הוא כשר:
לראש הדף גלול מסך