נזיר פרק ה משנה א

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. כֵּיצַד. אָמַר, שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ, וְיָצָא לָבָן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ:

ברטנורא

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ. דְּיָלְפִינַן מִתְּמוּרָה דַּהֲוֵי אֲפִלּוּ בְּטָעוּת, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ, וְדָרְשִׁינַן יִהְיֶה לְרַבּוֹת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד א: וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. דְּלֹא גָמְרִינַן תְּחִלַּת הֶקְדֵּשׁ, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָּא מִכֹּחַ הֶקְדֵּשׁ, מִתְּמוּרָה שֶׁהוּא סוֹף הֶקְדֵּשׁ, שֶׁבָּא מִכֹּחַ דָּבָר אַחֵר שֶׁהָיָה הֶקְדֵּשׁ:

תוספות יום-טוב

א וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ מָה אִלּוּ אָמַר זֶה תַּחַת זֶה לַחֲצִי הַיּוֹם, מִי הַוְיָא תְּמוּרָה מֵהַהִיא שַׁעְתָּא [בִּתְמִיהָה], אֶלָּא עַד דְּמַטֵּי חֲצִי הַיּוֹם הוּא דַּהֲוָה תְמוּרָה, הָכִי נַמִּי לְכִי מִגַּלְּיָא מִלְּתָא דְּיָצָא שָׁחוֹר תְּחִלָּה קָדוֹשׁ, וְלֹא הַשְׁתָּא דְּנָפֵיק לָבָן בָּרֵישָׁא. וּמַסִּיק דְּשָׁאנֵי תְּמוּרָה דְּלֵיכָּא לְפֵרוּשֵׁי מִלְּתָא בְּעִנְיָן אַחֵר כְּלָל מִמַּה שֶּׁאָמַר זוֹ תַּחַת זוֹ לַחֲצִי הַיּוֹם, אֲבָל הָכָא יֵשׁ לָנוּ לְפָרֵשׁ דְּבָרָיו דְמִתְּחִלָּה נִתְכַּוֵּן לְהַקְדִּישׁ לֹא שְׁנָא שָׁחוֹר לֹא שְׁנָא לָבָן שֶׁיֵּצֵא מִפֶּתַח רִאשׁוֹן, וְהָא דְקָאָמַר שָׁחוֹר לְפִי שֶׁטָּעָה וְהָיָה סָבוּר שְׁהַשָּׁחוֹר יֵצֵא רִאשׁוֹן, הִלְכָּךְ טָעוּתוֹ לֹא יִמְנַע אֶת הַהֶקְדֵּשׁ מִלָּחוּל עַל הַשּׁוֹר שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ רִאשׁוֹן, וַאֲפִלּוּ עַל הַלָּבָן חָל הַהֶקְדֵּשׁ:

רמב"ם

בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש כו': בית שמאי למדין מתמורה כמו שהתמורה אפי' בטעות מתקדשת הבהמה כמו כן ענין ההקדש מתחילתו ויתבאר זה במסכת תמורה (פ"ב הלכה ג') ובית הלל אומרים התמורה שהגיע אצלנו קדש אבל בכאן אין אצלינו קדש ובטעות לא נתחייב הקדש:

נזיר פרק ה משנה ב

דִּינַר זָהָב שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ, וְעָלָה שֶׁל כֶּסֶף, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹנָה הֲרֵי הִיא הֶקְדֵּשׁ, וְעָלְתָה שֶׁל שֶׁמֶן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ:

ברטנורא

דִּינַר זָהָב. רֵישָׁא אַשְׁמוֹעִינַן בְּמִידֵי דְּקָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת הַגּוּף, וְהָכָא אַשְׁמוֹעִינַן בְּמִידֵי דְּקָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת דָּמִים:

תוספות יום-טוב

ב  שֶׁמֶן. בְּמָקוֹם שֶׁהַיַּיִן שָׁם בְּיֹקֶר מִן הַשֶּׁמֶן, וַאֲפִלּוּ הָכִי קָאָמְרוּ בֵּית הִלֵּל דְּאֵינוֹ קָדוֹשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁמַּה שֶּׁתַּעֲלֶה בְּיָדִי הוּא פָּחוֹת בְּדָמָיו מִדְּמֵי מַה שֶּׁנָּדַר, וְהַוְיָא דּוּמְיָא דְּדִינַר זָהָב כוּ':

רמב"ם

דינר זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש כו': כבר בארנו שזה המאמר ואפילו במקום שהיין שם ביוקר יותר מן השמן שיהיו דמי מה שעלה בידו פחותים מדמי הדבר שנדר אינו הקדש לדעת בית הלל לפי שהוא טעות והביא דמיון משור שהוא קדושת הגוף ומן הדינר והחבית שהם קדושת דמים:
לראש הדף גלול מסך