אתר המשנה היומית

ערכין פרק ז משנה א

אֵין מַקְדִּישִׁין לִפְנֵי הַיּוֹבֵל פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים. וְלֹא גוֹאֲלִין לְאַחַר הַיּוֹבֵל פָּחוֹת מִשָּׁנָה. אֵין מְחַשְּׁבִין חֳדָשִׁים לַהֶקְדֵּשׁ. אֲבָל הַהֶקְדֵּשׁ מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים. הַמַּקְדִּישׁ אֶת שָׂדֵהוּ בִשְׁעַת הַיּוֹבֵל, נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף. הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵין נִמְדָּדִים עִמָּהּ. פָּחוֹת מִכָּאן, נִמְדָּדִים עִמָּהּ. הִקְדִּישָׁהּ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, נוֹתֵן סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְשָׁנָה. אִם אָמַר הֲרֵינִי נוֹתֵן דְּבַר שָׁנָה בְשָׁנָה, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא נוֹתֵן אֶת כֻּלּוֹ כְּאֶחָד:

ברטנורא

אֵין מַקְדִּישִׁין. שְׂדֵה אֲחֻזָּה ^א: פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים. דִּכְתִיב בְּמַקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּה (וַיִּקְרָא כז) עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת, וְאֵין שָׁנִים פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם. הַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יוֹבֵל וּבָא לְגָאֲלָהּ, נוֹתֵן בְּבֵית כּוֹר חֲמִשִּׁים סֶלַע, כְּדִכְתִיב (שָׁם) זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים וְגוֹ'. וְאִם הִקְדִּישָׁהּ עֶשֶׂר שָׁנִים אוֹ עֶשְׂרִים אַחַר הַיּוֹבֵל, מְחַשְּׁבִים הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת עַד יוֹבֵל הַבָּא, וְנוֹתֵן סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְכָל שָׁנָה, כְּדִכְתִיב (שָׁם) וְאִם אַחַר הַיּוֹבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ וְחִשַּׁב לוֹ וְגוֹ' וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ, וְהַיְנוּ גֵרוּעַ, שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן חֲמִשִּׁים שְׁלֵמִים. וְהַמַּקְדִּישׁ שְׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, פּוֹדֶה אוֹתָהּ בִּשְׁתֵּי סְלָעִים וּשְׁנֵי פֻנְדְיוֹנִים, כְּדִכְתִיב עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת, וְכָךְ הַחֶשְׁבּוֹן עוֹלֶה שֶׁל גְּאֻלַּת שְׂדֵה אֲחֻזָּה לְכָל שָׁנָה סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן, שֶׁהֲרֵי אִם הִקְדִּישָׁהּ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל אַחַר הַיּוֹבֵל הָיָה פוֹדֶה בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל ^ב, צֵא מֵהֶן לְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים הַבָּאִים עַד יוֹבֵל הַבָּא אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע סְלָעִים, נִמְצָא סֶלַע לְכָל שָׁנָה וְסֶלַע יוֹתֵר, וְזֶה הַסֶּלַע הַיּוֹתֵר חִלְּקוּהוּ לְפֻנְדְיוֹנִים, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל סֶלַע אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה פֻּנְדְיוֹנִין, הֲרֵי סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְשָׁנָה פָּחוֹת פֻּנְדְיוֹן. וּמַה שֶׁהִצְרִיכוּהוּ לִתֵּן סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְשָׁנָה, לְמ"ט שָׁנִים מ"ט סְלָעִים וּמ"ט פֻּנְדְיוֹנִין וְיֵשׁ כָּאן פֻּנְדְיוֹן אֶחָד יוֹתֵר עַל חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל שֶׁאָמְרָה תוֹרָה, אוֹתוֹ הַפֻּנְדְיוֹן הוּא קַלְבּוֹן לִפְרוֹטְרוֹט, כְּלוֹמַר בִּשְׁבִיל הַהֶכְרֵעַ שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לְכָל שֶׁקֶל וְשֶׁקֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ ^ג. אִי נַמִּי, אַף עַל פִּי שֶׁהַסֶּלַע אֵינוֹ אֶלָּא אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה פֻּנְדְיוֹנוֹת, חַיָּב לִתֵּן אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה, דְּהַיְנוּ סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנָה, לְפִי שֶׁהַנּוֹתֵן פֻּנְדְיוֹנִים לִקַּח סֶלַע מִן הַשֻּׁלְחָנִי נוֹתֵן אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה פֻּנְדְיוֹנִים, וְהַיְנוּ קַלְבּוֹן לִפְרוֹטְרוֹט. וְהַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּה פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל אֵין כָּאן גֵּרוּעַ, וְאִם בָּא לְגָאֲלָהּ נוֹתֵן חֲמִשִּׁים שְׁלֵמִים, דְּגַבֵּי גֵרוּעַ כְּתִיב עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת וְנִגְרַע, וּמִעוּט שָׁנִים שְׁנַיִם. וְעֵצָה טוֹבָה קָמַשְׁמַע לָן ^ד מַתְנִיתִין שֶׁיְּהֵא אָדָם חָס עַל נְכָסָיו וְלֹא [יַקְדִּישׁ] פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁלֹּא יַפְסִיד אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה סְלָעִים: וְלֹא גוֹאֲלִין אַחַר הַיּוֹבֵל. לָאו אַחַר הַיּוֹבֵל סָמוּךְ לַיּוֹבֵל קָאָמַר, אֶלָּא הַאי אַחַר אֲפִלּוּ אַחַר עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה קָאֵי. וְהָכִי קָאָמַר, הַבָּא לִגְאֹל בְּאֶמְצַע הַיּוֹבֵל וְלִתֵּן סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְשָׁנִים הַבָּאִים, וְהָיָה עוֹמֵד בְּנִיסָן שֶׁהוּא אֶמְצַע שָׁנָה, לֹא יֹאמַר חֲצִי סֶלַע וַחֲצִי פֻנְדְיוֹן אֲנִי נוֹתֵן מִשָּׁנָה זוֹ, אֶלָּא נוֹתֵן סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן שָׁלֵם. וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר אֵין גּוֹאֲלִין פָּחוֹת מִשָּׁנָה, דְּכַמָּה דְלָא נַפְקָא לַהּ כֻּלַּהּ שַׁתָּא לֹא מִגָּרְעָא לַהּ כְּלָל וְלֹא יָהֵיב גְּאֻלַּת חֲצִי שָׁנָה אֶלָּא גְאֻלַּת שָׁנָה שְׁלֵמָה. וּמַה טַּעַם, לְפִי שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִים חֳדָשִׁים עִם הַהֶקְדֵּשׁ. הַבָּא לִגְאֹל שָׂדֵהוּ חָמֵשׁ שָׁנִים וָחֵצִי לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, אֵין מְחַשְּׁבִין אוֹתָן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁנָה שִׁשִּׁית, אֶלָּא נוֹתֵן שֵׁשׁ סְלָעִים וְשִׁשָּׁה פֻנְדְיוֹנִים, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת, שָׁנִים אַתָּה מְחַשֵּׁב וְאִי אַתָּה מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים, כְּלוֹמַר כָּל מַה שֶׁנּוֹתַר חִשּׁוּב שָׁנִים, לַעֲשׂוֹת חֹדֶשׁ הַנּוֹתַר שָׁנָה, וְאִי אַתָּה מְחַשֵּׁב הֶחֳדָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ, לִגְרֹעַ מִן הַשֶּׁקֶל וּפֻנְדְיוֹן בִּשְׁבִילָם: אֲבָל הֶקְדֵּשׁ מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים. כְּלוֹמַר, אִם רֶוַח שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הוּא שֶׁנַּחְשֹׁב אוֹתָהּ יְצִיאַת חֲצִי שָׁנָה שֶׁיָּצְאָה, כְּגוֹן דִּמְקַדְּשָׁהּ ^ה בְּפַלְגָא דְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה לַיּוֹבֵל, דְּאִי חָשְׁבַת לְהַהוּא יְצִיאָה הָוֵי לֵיהּ פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל וְלֹא מִפַּרְקָא בְגֵרוּעַ אֶלָּא בַחֲמִשִּׁים, וְאִי אָמַרְתְּ דְּאֵין מְחַשְּׁבִים אוֹתָן חֳדָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ, הֲוָה הָכָא שְׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, וְאִיכָּא פְסֵידָא דְהֶקְדֵּשׁ דְּלֹא שָׁקֵיל אֶלָּא שְׁתֵּי סְלָעִים וּשְׁנֵי פֻנְדְיוֹנִים, הָכָא וַדַּאי מְחַשְּׁבִין אוֹתָן כִּיצִיאָה גְמוּרָה וְאֵין כָּאן שְׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, וְלֹא מִפַּרְקָא בְגֵרוּעַ אֶלָּא בַחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל, דִּכְתִיב וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן, מִכָּל מָקוֹם: בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל. בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג ^ו. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג, פּוֹדֶה אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ כִּשְׁאָר הֶקְדֵּשׁוֹת: זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים. מָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִים לִזְרֹעַ בּוֹ כּוֹר שְׂעֹרִים כְּשֶׁזּוֹרְעִים בְּמַפֹּלֶת יָד וּבִזְרִיעָה בֵּינוֹנִית, לֹא שֶׁיִּהְיֶה הַזֶּרַע מְקֻבָּץ בְּיוֹתֵר וְלֹא מְפֻזָּר וּמְפֹרָד הַרְבֵּה: נְקָעִים עֲמֻקִּים וְכוּ'. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ מְלֵאִים מַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִין לִזְרִיעָה ^ח. אֲבָל אִם אֵינָן מְלֵאִים מַיִם, הוֹאִיל וַחֲזוּ לְמִידִי, אַף עַל גַּב דְּאֵין נִמְדָדִין עִמָּהּ מִתְחַשְּׁבִין בְּאַפֵּי נַפְשַׁיְהוּ, וְנִפְדִּין לְפִי חֶשְׁבּוֹן חֲמִשִּׁים סְלָעִים לְבֵית כּוֹר ^ט: פָּחוֹת מִכָּאן נִמְדָּדִין עִמָּהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְלֵאִים מַיִם וְלֹא חֲזוּ לִזְרִיעָה, הוֹאִיל וְאֵין עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה. וְכֵן סְלָעִים הוֹאִיל וְאֵין גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה עַל שֵׁם הַקַּרְקַע הֵן נִקְרָאִין וְאֵינָן חֲשׁוּבִים בִּפְנֵי עַצְמָן: אֶלָּא נוֹתֵן אֶת כֻּלּוֹ כְּאֶחָד. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף, עַד שֶׁיְּהֵא כֻלּוֹ כֶּסֶף כְּאֶחָד ^י:

תוספות יום-טוב

א וְהִיא שָׂדֶה שֶׁיָּרַשׁ הָאָדָם מִמּוֹרִישָׁיו. הָרַמְבַּ"ם: ב כְּדִכְתִיב אִם מִשְּׁנַת הַיּוֹבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ וְגוֹ', מִשְּׁנַת וְלֹא שְׁנַת הַיּוֹבֵל בִּכְלָל, אַלְמָא בַּשָּׁנָה שֶׁלְּאַחַר הַיּוֹבֵל קָאֵי קְרָא, וְקָאָמַר יִתֵּן חֲמִשִּׁים: ג וְתֵימַהּ, דְּפֻנְדְיוֹן הוּא חֲצִי מָעָה, וּתְנַן בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דִּשְׁקָלִים דִּלְמַחֲצִית שֶׁקֶל קַלְבּוֹן מָעָה כֶּסֶף וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חֲצִי. וּמִפְּנֵי כֵן כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּלָאו דַּוְקָא נָקַט הָכָא לְשׁוֹן קַלְבּוֹן, וְאֵינוֹ אֶלָּא לְהַשְׁווֹת הַשָּׁנִים שֶׁיִּהְיֶה סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים שֶׁל יוֹבֵל שֶׁחָסֵר מֵהֶם פֻּנְדְיוֹן אֶחָד. וְשֶׁמָּא כְשֶׁנּוֹתֵן חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל בְּיַחַד, אָז אֵינוֹ נוֹתֵן פֻּנְדְיוֹן וְלֹא שַׁיָּךְ שָׁם הֶכְרֵעַ, דַהֲוֵי כְעֵין מִקָּח וּמִמְכָּר, וְלֹא שַׁיָּךְ הַכְרָעָה אֶלָּא כְּשֶׁמַּחְלִיפִים מָעוֹת לַשֻּׁלְחָנִי: ד לְפִי שֶׁאִם הִקְדִּישׁ, מֻקְדֶּשֶׁת בְּלִי סָפֵק, וַאֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד לִפְנֵי הַיּוֹבֵל. הָרַמְבַּ"ם: ה גְּמָרָא. וְלָאו דַּוְקָא נָקַט דְּאַקְדְּשָׁא, דְּלֹא בַהֶקְדֵּשׁ תַּלְיָא מִלְּתָא כִּי אִם בַּגְּאֻלָּה. תּוֹסָפוֹת: ו שֶׁהַמַּקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל אֵינָהּ מֻקְדֶּשֶׁת. וּבְרֹב סְפָרִים גָּרְסִינַן בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ז חֹמֶר. הָכִי כְתִיב קְרָא. וּפֵרֵשׁ הַתּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים, דְּקָשֶׁה לוֹ אַמַּאי נָקַט תַּנָּא חֹמֶר. הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר כּוֹר כְּלִישְׁנָא דְרַבָּנָן: ח גְּמָרָא, דּוּמְיָא דִסְלָעִים. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י מִשּׁוּם דְּזֶרַע כְּתִיב: ט תֵּימַהּ, דִּלְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ מִתְחַשְּׁבִין בְּאַפֵּי נַפְשַׁיְהוּ כוּ'. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם כָּתַב וּמְחַשְּׁבִין לָהּ מַה שֶּׁרָאוּי לָהֶם כוּ'. וּלְפִיכָךְ נִרְאֶה לִי לְהַגִּיהַּ בְּדִבְרֵי הָרַ"ב וְנִפְדִּין בְּשָׁוְיָן וְהַשְּׁאָר לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר, דְּדַעְתּוֹ כְדַעַת הַתּוֹסָפוֹת דְּהַנָּפְקָא מִנַּהּ שֶׁלֹּא חָשְׁבִינַן לְהוּ הַמִּדְרוֹן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: י פֵּרוּשׁ, הַכֶּסֶף שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתֵּן בַּפִּדְיוֹן חִיְּבוֹ הַכָּתוּב לִתְּנוֹ כְאֶחָד. אֲבָל אִם לֹא יִרְצֶה לִפְדּוֹת כָּל הַשָּׂדֶה, רַשַּׁאי, דְּגוֹאֵל לַחֲצָאִין כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק ט' מִשְׁנָה ב':

רמב"ם

אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין כו': המקדיש את שדהו בשעת היובל נותן בזרע כו': דין החשבון והעיקר שבו יתפרש כל מה שיש בפ' הזה הוא מה שאומר לך והוא שהמקדיש שדה אחוזה כבר באר השם שדמי זרע חומר שעורים בנ' שקל כסף לסוף מ"ט שנה שהן שני היובל לפי ששנת היובל אינה מן המנין העולה בידינו שהראוי לזרע חומר שעורים בכל שנה סלע ופונדיון בקרוב לפי שכבר בארנו פעמים רבות שהפונדיון חלק אחד ממ"ח מן הסלע וכתוב בסיפרא והלא סלע של הקדש אינו אלא מ"ח פונדיות ומה טיבו של פונדיון זה קולבון לפרוטרוט ר"ל שהנותן פונדיון לשלחני לקחת בהן סלע יתן מ"ט פונדיון וכבר בארנו פעמים רבות שהקלבון תוספת בחליפין ופרוטרוט גזור מפרוטה ר"ל הפרוטה הקטנה וכשמקדיש שום דבר משדה אחוזתו צריך למוד אותו ולדעת כמה זרע שעורים יש בו ע"מ שתהא הזריעה במפולת יד ותהיה ג"כ זריעה בינונית לא שיהא הזרע מפוזר ביותר ולא מקובץ ביותר ופוסק על כל חומר סלע ופונדין לשנה ואם ירצה אדם לפדותה מן ההקדש רואין כמה שנים נשארו ליובל מאותו זמן שרוצה לפדותה ואם נשארו עד היובל כ' שנה נותן כ' סלעים וב' פונדיונות לכל חומר וזהו מה שאמר רחמנא ע"פ השנים הנותרות ולפיכך מי שהקדיש פתות משתי שנים לפני היובל א"א לו לפדות כן לפי שאם הקדישה דרך משל ולא נשארה עד היובל אלא שנה אתת א"א לתת סלע ופונדיון לכל זרע חומר ולפדות אותה שנאמר השנים הנותרות עד שישארו שנים מזמן פדיונה ואין פחות משתים זו היא כוונתו במה שאמר אין מקדישין לפני היובל ר"ל אין ראוי לאדם לעשות כן לפי שא"א לפדותה ע"פ השנים וזו היא עצה טובה לפי שאם הקדיש מוקדשת בלי ספק ואפי' יום א' לפני היובל ואפי' בשנת היובל עצמה אם רצה לפדות אותה נותן חמשים סלע לכל זרע חומר הואיל ונשאר עד היובל פחות משתי שנים שאין מחשבין עמו על מה שנשאר והטעם במה שאמר ולא גואלין אחר היובל כבר בארט אותו לפי שאין מחשבין חדשים להקדש מפני ששנים אמר רחמנא אבל ההקדש מחשב חדשים ובארו זה בל' הזה מנין שאם רצה הקדש לעשות חדשים שנה עושה כגון דאקדשה בפלגא דארבעים ותמניא ת"ל וחשב לו הכהן מכל מקום ופי' המאמר הזה ועניינו שאם הקדיש שדהו בתוך שנת מ"ח יהא הנשאר עד היובל שנה וחדשים בלי ספק ואין המקדיש יכול לומר לו תחשוב עמי כפי מה שראוי לשנה זו ולחדשים וטול פדיונה כמו שבארנו לפי שאין מחשבין חדשים להקדש אבל אם רצה הגזבר לחשב השנה וחדשים שני שנים ונוטלו מן הרוצה לפדותה שני סלעים ושני פונדיונות על כל זרע חומר ה"ז מותר לו לפי שמחשבו על שתי שנים ואע"פ שהן פחות משתי שנים ומה שאמר נקעים והם המקומות העמוקים אין נמדדין עמה ע"מ שיהיו מלאים מים לפי שאינן ראוים לשום דבר אבל אם היתה ארץ בלא מים הרי היא מתקדשת בפני עצמה ואף ע"פ שאינה נמדדת על כלל הקרקע הרי היא נמדדת בפ"ע ופוסק לה דמים בפ"ע והטעם שמחמתו נתחייב שיהא חשבון כל השנים כאחד מה שאמר רחמנא וחשב לו הכהן שיהא כולו כאחד:

ערכין פרק ז משנה ב

אֶחָד הַבְּעָלִים, וְאֶחָד כָּל הָאָדָם. מַה בֵּין הַבְּעָלִים לְבֵין כָּל הָאָדָם, אֶלָּא שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים חֹמֶשׁ, וְכָל אָדָם אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:

ברטנורא

וְאֶחָד כָּל הָאָדָם. פּוֹדֶה בֵית כּוֹר בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל, בֵּין שֶׁהוּא שָׁוֶה אֶלֶף שְׁקָלִים בֵּין שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים: שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים חֹמֶשׁ. כְּדִכְתִיב (שָׁם) וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אוֹתוֹ וְגוֹ':

רמב"ם

אחד הבעלים ואחד כל אדם מה בין כו': אמרה תורה ואם גאל יגאל את השדה לפיכך אם נשארו דרך משל עד היובל ח' שנים ורצה לפדות אותה לעצמו נותן י' סלעים וי' פונדיונות לכל חומר שעורים ועל הדרך הזה מקישים: