אתר המשנה היומית

כריתות פרק ב משנה א

אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כִפּוּרִים וְאַרְבָּעָה מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה. אֵלּוּ הֵן מְחֻסְּרֵי כִפּוּרִים. הַזָּב, וְהַזָּבָה, וְהַיּוֹלֶדֶת, וְהַמְצֹרָע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, גֵּר, מְחֻסַּר כַּפָּרָה עַד שֶׁיִּזָּרֵק עָלָיו הַדָּם. וְנָזִיר, לְיֵינוֹ וְתִגְלַחְתּוֹ וְטֻמְאָתוֹ:

ברטנורא

אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כַפָּרָה. שֶׁמְּבִיאִין כַּפָּרָה וְלֹא עַל חֵטְא אֶלָּא לֶאֱכֹל בַּקָּדָשִׁים: וְהַמְצֹרָע. וְהָא דְּלָא חֲשִׁיב נַמִּי וְהַמְצֹרַעַת כִּי הֵיכִי דַּחֲשִׁיב זָב וְזָבָה, לְפִי שֶׁזָּב וְזָבָה עִקַּר טֻמְאָתָן חֲלוּקָה, שֶׁזָּב מְטַמֵּא בִּרְאִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּיוֹם אֶחָד, טָמֵא וּמֵבִיא קָרְבָּן, וְזָבָה אֵינָהּ מְבִיאָה קָרְבָּן עַד שֶׁתִּרְאֶה בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הִלְכָּךְ חַשְׁבִינְהוּ לְתַרְתֵּי, אֲבָל מְצֹרָע וּמְצֹרַעַת אֵין עִקַּר טֻמְאָתָן חֲלוּקָה, דִּשְׁנֵיהֶם שִׁעוּר טֻמְאָתָן בְּכַגְּרִיס ^ג: גֵּר מְחֻסַּר כַּפָּרָה. וְתַנָּא קַמָּא סָבַר, גֵּר כֵּיוָן שֶׁמָּל וְטָבַל ^ד מֻתָּר לֶאֱכֹל בַּקָּדָשִׁים, וְאֵין קָרְבָּן מְעַכְּבוֹ אֶלָּא מִלָּבֹא בַּקָּהָל, הִלְכָּךְ לָא חֲשִׁיב לֵיהּ בִּכְלַל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה: עַד שֶׁיִּזָּרֵק עָלָיו הַדָּם. אִם הֵבִיא קָרְבַּן בְּהֵמָה. וְאִם עוֹלַת הָעוֹף הֵבִיא ^ה, עַד שֶׁיִּתְמַצֶּה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ: וְנָזִיר לְיֵינוֹ וּלְתִגְלַחְתּוֹ. קָרְבַּן נָזִיר מַתִּיר לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְתִגְלַחַת וּלְהִטָּמֵא לְמֵתִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלְמוּ יְמֵי נִזְרוֹ אֵינוֹ מֻתָּר בְּיַיִן וּבְתִגְלַחַת וּלְהִטָּמֵא לְמֵתִים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן. וְתַנָּא קַמָּא לָא חֲשִׁיב נָזִיר, דְּלֹא תָּנֵי אֶלָּא הָנָךְ דִּלְאִשְׁתְּרוֹיֵי בַּקָּדָשִׁים, וְנָזִיר דְּמַיְתֵי קָרְבָּן, לְאִשְׁתְּרוֹיֵי בְּיַיִן דְּחֻלִּין הוּא:

תוספות יום-טוב

א אַרְבָּעָה. מִנְיָנָא לַאֲפוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ב וְאַרְבָּעָה. מִנְיָנָא לַאֲפוֹקֵי מִדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּתָנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן לֹא נִתָּן זְדוֹנָהּ לְכַפָּרָה. גְּמָרָא: ג וְאִלּוּ בִּשְׁאָר דְּבָרִים חֲלוּקִים הֵם כְּדִתְנַן סוֹף פֶּרֶק ג' דְּסוֹטָה. גְּמָרָא: ד דְּגֵר צָרִיךְ מִילָה וּטְבִילָה וְקָרְבָּן, וְכֻלְּהוּ יָלְפִינַן לְהוּ מִקְּרָאֵי בַּגְּמָרָא: ה וּבַגְּמָרָא יָלֵיף לֵיהּ דְּגַם בְּעוֹף סַגִּי לֵיהּ, וְהַיְנוּ שְׁתֵּי פְּרִידוֹת וּשְׁתֵּיהֶן עוֹלוֹת:

רמב"ם

ארבעה מחוסרי כפורים וארבעה מביאין כו': זב וזבה שנים ולא מנה מצורע ומצורעת מפני שעיקר טומאה בזב אינו טומאת זבה לפי שזבה אינה חייבת קרבן עד שתראה דם שלשה ימים זה אחר זה ואילו ראתה דם ביום אחד אלף ראיות דרך משל אינה חייבת בקרבן והזב יתחייב בקרבן משעה שיראה שלשה ראיות ואפי' ראה אותם בשעה אחת והוא מה שאמרו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים. וכבר זכרנו אלו הענינים בתחילת מגילה ובשמיני מפסחים ועוד יתבארו במקומותם במסכת זבים. אבל מצורע ומצורעת עיקר טומאתן שוה לפי שנגע צרעת בשניהם כאחד כגריס ואין אנו אומרים הגיון זה מן הצרעת מטמא באנשים ואינו מטמא בנשים או להפך אלא זה דבר תורה שהקב"ה נתן הפרש בין זב לזבה ולא עשה כן בצרעת. ואין מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בענינים האלו אלא בגר שתנא קמא סבר הואיל שמל וטבל הותר לאכול בקדשים והקרבן מצוה בעלמא ורבי אליעזר אומר שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיזרק עליו הדם אם הביא בהמה לכפרתו או עד שיביא קרבן העוף ולפי שבארנו בתחלת סדר זה שקרבן הגר גם כן שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה הרי הוא כאילו אמר עד שיתמצה דמם ות"ק קורא מחוסר כפורים כל מי שהבאת קרבנותיו מעכבתו מלאכול בקדשים ולפיכך לא מנה הנזיר שהבאת קרבנותיו מעכבתו מלשתות יין ומלטמא ומלגלח ור' אליעזר קורא שם זה לכל מי שהבאת קרבנו מעכבתו מאיזה ענין שיהיה ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. ואמרו ארבעה אע"פ שזכר המנין אחר כן לאפוקי מדר' אליעזר בן יעקב שאומר גר מחוסר כפורים:

כריתות פרק ב משנה ב

אֵלּוּ מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה. הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה, וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא, וְעַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וְעַל שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן:

ברטנורא

הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה. דְּאָמַר קְרָא (וַיִּקְרָא יט) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם [לִפְנֵי ה'] עַל חַטָּאתוֹ, וַהֲדַר כְּתִיב (שָׁם) וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, לְרַבּוֹת מֵזִיד כְּשׁוֹגֵג ^ו: וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא. דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר ו) וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם, פֶּתַע, זֶה שׁוֹגֵג, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שָׁם לה) וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה. פִּתְאֹם, זֶה מֵזִיד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מִשְׁלֵי כז) פְּתָאיִם עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ, וְהַיְנוּ מֵזִיד, דְּאֵין עֹנֶשׁ אֶלָּא עַל הַמֵּזִיד ^ז: וְעַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת. קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד הָאָמוּר בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, חִיֵּב הַכָּתוּב עַל מֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג, דִּבְכֻלָּן נֶאֱמַר וְנֶעְלָם וְכָאן לֹא נֶאֱמַר וְנֶעְלָם: וְעַל שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. אָשָׁם הָאָמוּר בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן חַיָּב בּוֹ מֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג, דְּיָלֵיף תֶּחֱטָא תֶּחֱטָא לִגְזֵרָה שָׁוָה מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת ^ח:

תוספות יום-טוב

ו גְּמָרָא. וְהָא קְרָא כִּי כְּתִיב בְּמֵזִיד כְּתִיב [דִּכְתִיב בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה, וְהַיְנוּ מַלְקוֹת, וְאֵין מַלְקוֹת אֶלָּא בְּמֵזִיד, וַעֲלֵיהּ קָאָמַר וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ], אֶלָּא אֵימָא לַעֲשׂוֹת שׁוֹגֵג כַּמֵּזִיד: ז כְּלוֹמַר כִּדְאָמְרִינַן בְּעָלְמָא אֵין עוֹנְשִׁין אֶלָּא אִם כֵּן מַזְהִירִין. דְּהַיְנוּ עֹנֶשׁ בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה. דְּוַדַּאי דְּאַף עַל הַשּׁוֹגֵג מִתְיַסֵּר בְּיִסּוּרִין מִבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, דְּהָא צָרִיךְ חַטָּאת לְכַפָּרָה, וְעַל לֹא הוֹדַע אָשָׁם תָּלוּי שֶׁתּוֹלֶה וּמֵגֵן מִן הַיִּסּוּרִים. וּבַגְּמָרָא מֵבִיא קְרָאֵי דְּפִתְאֹם מַשְׁמַע נַמִּי שׁוֹגֵג וְאֹנֶס, וּפָרֵיךְ לִכְתֹּב פִּתְאֹם דְּמַשְׁמַע כֻּלְּהוּ וְלֹא לִכְתֹּב פֶּתַע. וּמְשָׁנֵי דַּהֲוָה אֲמֵינָא דְּהָכָא מַשְׁמָעוּתוֹ דַּוְקָא שׁוֹגֵג וְלֹא מֵזִיד מִידִי דַּהֲוָה אַכָּל הַתּוֹרָה דְּאֵין קָרְבָּן אַמֵּזִיד, לְהָכִי כָּתַב פֶּתַע דְּשׁוֹגֵג הוּא לְגַלּוֹיֵי דְּפִתְאֹם אֹנֶס וּמֵזִיד הוּא: ח וְתֵימַהּ דִּבְרֵישׁ פֶּרֶק שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן פֵּרֵשׁ הָרַ"ב מִדְּלֹא כְּתִיב בָּהּ וְנֶעְלָם, וְכֵן הוּא בַּגְּמָרָא דִּשְׁבוּעוֹת לְהֶדְיָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ:

רמב"ם

אלו מביאין על הזדון כשוגג הבא על השפחה כו': כל אלו הן קבלה בידינו ויש להם שרש מן הכתוב כפי מה שאמרו ונאמר בנזיר פתע זו שוגג ופתאום זה מזיד לפי שנאמר ופתאים עברו ונענשו ור"ל שפתאים היא בכוונה: והבועל שפחה חרופה נאמר בו ונסלח לו אמרו לעשות שוגג כמזיד ר"ל שנסלח לו בקרבן זה באיזה ענין שיהיה. ושבועת העדות לא אמר רחמנא עליה ונעלם אמרו בכולם נאמר ונעלם וכאן לא נאמר לחייב על המזיד כשוגג. ולמדנו שבועת הפקדון משבועת העדות בגזירה שוה לפי שנאמר בזו תחטא ובזו תחטא וכתוב בתוספתא ארבעה מביאין על הזדון כשגגה וכולם באונס פטורים: ודע שרבי שמעון אינו למד שבועת הפקדון משבועת העדות אבל הוא אומר מזיד בשבועת הפקדון אינו חייב קרבן ולפיכך אמר כאן ארבעה מביאין על הזדון כשגגה לאפוקי מדרבי שמעון: