סנהדרין פרק יא משנה ד

אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ לֹא בְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ וְלֹא בְבֵית דִּין שֶׁבְּיַבְנֶה, אֶלָּא מַעֲלִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ עַד הָרֶגֶל וּמְמִיתִין אוֹתוֹ בָרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְעַנִּין אֶת דִּינוֹ שֶׁל זֶה, אֶלָּא מְמִיתִין אוֹתוֹ מִיָּד, וְכוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין שְׁלוּחִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי נִתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין:

ברטנורא

וְלֹא בְבֵית דִּין שֶׁבְּיַבְנֶה. שָׁאֲלוּ לְבֵית דִּין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְאָמְרוּ לוֹ, וְחָזַר לְעִירוֹ וְשָׁהָה שָׁם יָמִים רַבִּים עַד שֶׁגָּלְתָה סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה לְיַבְנֶה וְאַחַר כָּךְ הוֹרָה כְבַתְּחִלָּה, אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ בְיַבְנֶה יז, אַף עַל פִּי שֶׁסַּנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה שָׁם, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הַבַּיִת קַיָּם, כֵּיוָן שֶׁסַּנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹמָהּ יח בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית:

תוספות יום-טוב

טז  אֵין מְמִיתִין כוּ'. אֲבָל דָּנִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ. גְּמָרָא. וְעַיֵּן פֶּרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ה': יז רַשִׁ"י. וְצָרִיךְ לְפָרֵשׁ אֶלָּא מַעֲלִין כוּ' כְּשֶׁהַבֵּית דִּין חוֹזֵר. וְהַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ וְהֶעֱלוּ דְּדַוְקָא כְשֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ קֹדֶם שֶׁגָּלְתָה, דִּלְאַחַר שֶׁגָּלְתָה בָּטְלָה דִינֵי נְפָשׁוֹת. וְלִי נִרְאֶה דְּאֶלָּא מַעֲלִין אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַל בֵּית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ: יח דְּתַנְיָא, אֶל הַמָּקוֹם, מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם: יט רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. בַּגְּמָרָא, אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וְכִי נֶאֱמַר יִרְאוּ וְיִירָאוּ. וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יִשְׁמְעוּ וְיִירָאוּ, לָמָּה מְעַנִּין וְכוּ':

רמב"ם

אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו כו': מבואר הוא שאין ממיתין ולא דנין אלא בעדים והתראה לפי שאין בכל מחויבי מיתות או כרת מי שאינו צריך התראה אלא מסית ועדים זוממין לפי שמציאות דין מסית אי אפשר בו התראה כמו שנתבאר בפרק שביעי וכן עדים זוממין אילו התרינו בהם במה שהם מעידים היה נעדר מציאות דין זה והתורה המציאו ודן בו. והלכה כרבי עקיבא:

סנהדרין פרק יא משנה ה

נְבִיא הַשֶּׁקֶר הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ, מִיתָתוֹ בִידֵי אָדָם. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ, וְהַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא, וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, מִיתָתוֹ בִידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח) אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ:

ברטנורא

מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע. מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר בִּנְבוּאָה לְשׁוּם נָבִיא בָעוֹלָם. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לַחֲבֵרוֹ וְלֹא לוֹ, וּשְׁמָעָהּ מִפִּי חֲבֵרוֹ וּבָא וְאָמַר שֶׁנֶּאֶמְרָה לוֹ, שְׁנֵי אֵלּוּ נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר הֵם וּמִיתָתָן בְּחֶנֶק. דִּכְתִיב (דְּבָרִים יח) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי, זֶה הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע מֵעוֹלָם. אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו, הָא לַחֲבֵרוֹ צִוִּיתִי, זֶה הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ וְנֶאֱמַר לַחֲבֵרוֹ כ. וּכְתִיב וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא, וְכָל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה סְתָם אֵינָהּ אֶלָּא חֶנֶק: מִיתָתָן בִּידֵי שָׁמַיִם. דִּכְתִיב (שָׁם) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי, קָרֵי בֵיהּ לֹא יִשְׁמַע, וּקְרִי בֵיהּ לֹא יַשְׁמִיעַ, וּקְרִי בֵיהּ לֹא יִשָּׁמַע הוּא עַצְמוֹ אֶל דְּבָרַי, הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן בַּכְּלָל כב. וּכְתִיב (שָׁם) אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ, בִּידֵי שָׁמַיִם:

תוספות יום-טוב

כ וּמִיהוּ לְהַתְרָאָתוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ נְבִיאִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: כא  וְהַמְוַתֵּר כוּ'. הַמַּפְקִירָם, שֶׁלֹּא חָשַׁשׁ לְמַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַנָּבִיא. רַשִׁ"י. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, שֶׁיָּקֵל וְיַעֲלִים עַיִן מִדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וְלֹא יַעֲשֶׂה מִצְוָתָם עַל הַדִּיּוּק וְהַדִּקְדּוּק: כב וּבַגְּמָרָא לֹא אָמְרוּ בַלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן קָרֵי בֵיהּ, אֶלָּא דִכְתִיב וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע וּקְרִי בֵיהּ לֹא יַשְׁמִיעַ אֶל דְּבָרַי. וְהָכִי פֵרוּשׁוֹ, דִּכְתִיב וְהָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע, הַיְנוּ הַמְוַתֵּר, שֶׁהוּא מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב כְּמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי ה' שֶׁדִּבֵּר הַנָּבִיא בִּשְׁמוֹ. וּקְרִי בֵיהּ לֹא יַשְׁמִיעַ הַיְנוּ כּוֹבֵשׁ כוּ'. וּקְרִי בֵיהּ לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי, כְּלוֹמַר פָּסְקִינַן לִקְרָא בְּסַכִּינָא חָרִיפָא וְלֹא מַתְחִיל לִקְרוֹת וְהָיָה הָאִישׁ, אֶלָּא אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע, וּבַנָּבִיא גוּפֵיהּ קָאָמַר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

נביא השקר המתנבא מה שלא שמע ומה שלא כו': מה שלא שמע הוא שיאמר מה שלא באה בו נבואה מאת הש"י מעולם ומה שלא נאמר לו הוא שיתנבא בנבואת זולתו ויאמר לי אמר הש"י זה הדבר ולא (אמרו) [נאמר] לו אבל נאמר לזולתו: וכבר בארנו בפתיחת ספרינו זה חלוקי הנביאים כשאומרים שהם נביאים והיאך יודע אמתתו משקרו ומוותר על דברי הנביא שיקל ויעלים עין בדברי הנביאים ולא יעשה מצותם על הדיוק והדקדוק אמר רחמנא והיה האיש אשר לא ישמע את דברי כלומר מי שלא שמע ממני קרי ביה אשר לא ישמיע כשישמיע לאחרים כי הוא עצמו כשלא השמיע לזולתו מה שצוה להשמיעו או שלא שמע הוא עצמו מה שצוה בו וחלק על נבואת (על) הכל שנאמר אנכי אדרוש מעמו וזה מיתה בידי שמים וכבר בארנו בפ' תשיעי ענין מיתה בידי שמים מה הוא:
לראש הדף גלול מסך