פרה פרק ה משנה ד
שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁחֲתָכָהּ לְחַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יַטְבִּיל מִיָּד. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יְטַמֵּא וְיַטְבִּיל. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן, וּפוֹסֵל בְּאִשָּׁה וּבְאַנְדְּרוֹגִינוֹס:תוספות יום-טוב
ז וּכְשֶׁהוֹצִיא כָל הַמֹּחַ שֶׁבָּהּ: ח אֵין צָרִיךְ לְאֵפֶר חַטָּאת כְּלֵי אֲבָנִים אַחַר שֶׁעָבַר עֲשִׂיָּתָהּ, שֶׁאֵין לָחוּשׁ עוֹד לְשֶׁיְּזַלְזְלוּ בָהּ. תּוֹסָפוֹת: ט פֵּרוּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁלְּחַטָּאת עֲשָׂאוּהָ כִטְמֵא מֵת לְטַמֵּא אָדָם, כֵּיוָן דְּגַם לְקַדֵּשׁ אֵין בּוֹ הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ, אֵין הַצְּדוֹקִים מַרְגִּישִׁים בְּכָךְ, דְּהָנֵי חֻמְרוֹת מִדְּרַבָּנָן הֵם, וְהַרְגָּשָׁתָן תִּהְיֶה בְמַה שֶּׁאָנוּ מְטַמְּאִים בְּמָקוֹם אַחֵר עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ. כוּ': י הַכֹּל כוּ'. לְרַבִּי יְהוּדָה לַאֲתוֹיֵי קָטָן, וּלְרַבָּנָן לַאֲתוֹיֵי אִשָּׁה. גְּמָרָא: יא וְלֵיכָּא לְמִדְרַשׁ אִפְּכָא, אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה, טָהוֹר וַאֲפִלּוּ קָטָן, דְּאָמַר בְּיוֹמָא דַּף מ"ג, דְּכָל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ מַשְׁמַע מִקְרָא זֶה מוֹצִיא מִיַּד מַשְׁמַע מִקְרָא שֶׁלְּפָנָיו. רַשִׁ"י. וּלְהָכִי דָרְשִׁינַן לְהַכְשִׁיר הַזָּר לְהוֹצִיא מִמַּשְׁמַע שֶׁלְּפָנָיו דְּדַוְקָא כֹהֵן: יב אֲבָל חֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה לֹא אָתוּ לִכְלַל דַּעַת. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יג וְאַף דְּכָל הַתּוֹרָה בִּלְשׁוֹן זָכָר נֶאֶמְרָה וַאֲפִלּוּ הָכִי לֹא מְמַעֲטִינַן אִשָּׁה, שָׁאנֵי הָכָא מִדְּשַׁנֵּי בְדִבּוּרֵיהּ וְלָקְחוּ וַהֲדַר וְנָתַן לְשׁוֹן יָחִיד, שְׁמַע מִנַּהּ כוּ'. תּוֹסָפוֹת: יד וּבְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. וּבְטֻמְטוּם אֲפִלּוּ תַנָּא קַמָּא פוֹסֵל, דְּסָפֵק עָרֵל הוּא, וְשִׁיֵּר נַמִּי עָרֵל וְטָמֵא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:רמב"ם
העיקר אצלינו, שהכלים הנגמרים בטהרה צריכים טבילה בקדש ואין ספק שהחטאת קדש, וכבר התבאר זה בסוף חגיגה (דף כג.) וא"ר אליעזר שהם עשו מדריגת זה הכלי, ואע"פ שנגמר בטהרה מדריגת כלי טמא, והוא שצריך טבילה והערב שמש, ואם הטביל מיד ושם בו מי חטאת או אפר חטאת, יהיה מחלוקת הצדוקין בזה מבואר, לפי שלא העריב שמש זה הכלי, ואנחנו נאמר אליהן זה הכלי הוא במדריגת טמא וצריך טבילה, ועם כל זה לא נצריכהו הערב שמש כפי מה שביארנו, שהפרה וכל מה שתולה בה כשר בטבול יום, ואמר ר' יהושע לא יספיקנו זה לפי שזאת השפופרת כלי טמא הוא בגזירה דרבנן כמו שהתבאר בחגיגה (שם דף כג:), אבל בלי ספק יטמא הכלי טומאה אמיתית ואז יטביל וישתמש בה בחטאת עד שיתאמת בה אל הצדוקים שאנחנו נשתמש בכל עניני החטאת כולן טבול יום כמו שביארנו, ושפופרת. הוא אבוב קנה, כשיוציא מה שבפנים מהמוח הנקרא פלוס, וכבר התבאר בסוף י"ז מכלים שאבוב כשיוציא מה שבפנים מהמוח הלבן הנקרא פלוס נהיה כלי מקבל טומאה כשאר כלי עץ, ואמר יתברך (במדבר יט, יז) ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי. הנה כל מה שהוא פסול לאסיפת האפר פסול לקדש, ואמר באסיפת האפר (במדבר יט, ט) ואסף איש טהור. ואמרו טהור, להביא את האשה, ורבי יהודה אומר שאמר ולקחו ולא אמר ולקח. ירצה בו שראוי שיהיה גדול או קטן, ויפסל באשה ובאנדרוגינוס, לאומרו ונתן עליו ולא ונתנה. וזו מלה מורכבת, ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי אליעזר:פרה פרק ה משנה ג
קֵרוּיָה שֶׁהִטְבִּילוּהָ בְמַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ, מְקַדְּשִׁין בָּהּ עַד שֶׁתִּטְמָא. נִטְמְאָה, אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם מְקַדֵּשׁ הוּא בָהּ בַּתְּחִלָּה, אַף בַּסּוֹף יְקַדֵּשׁ בָּהּ. אִם אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ בָּהּ בַּסּוֹף, אַף לֹא בַתְּחִלָּה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא יוֹסִיף לְתוֹכָהּ מַיִם מְקֻדָּשִׁים:תוספות יום-טוב
ה וְלֹא מִפְּנֵי הַצְּדוֹקִים הָיְתָה. כִּדְמוּכָח בְּמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ בְּדֶרֶךְ אַחֵר. וְנִרְאֶה נַמִּי דְּלֹא נָקַט טְבִילָה אֶלָּא מִשּׁוּם סֵיפָא דְּנִטְמֵאת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ו וְאִם כֵּן דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֵן, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יְקַדֵּשׁ, דְּהָא אַתַּנָּא קַמָּא קָאֵי דְּמַיְרֵי בִתְחִלַּת הַקִּדּוּשׁ. וְהָרַ"שׁ לֹא כָתַב אֶלָּא, וַאֲתָאן לְתַנָּא קַמָּא. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם, וְכָתַב הַטַּעַם לְבַל יִתְעָרֵב בָּהֶן הַמַּיִם שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנָּה, וּכְלוֹמַר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְחִלַּת הַקִּדּוּשׁ אֵין כָּאן עֵרוּב, שֶׁרוֹאִין הַמַּיִם הַבְּלוּעִים שֶׁמִּתְקַדְּשִׁים גַּם כֵּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:רמב"ם
קרויה. דלעת ששואבין בה מים מן הבורות ורוצים אנו לומר כאשר יוציא כל מה שבתוכה ישאר דומה לכלי עץ, אך אם תתמיד לשאוב בה תשרה ותכנס בתוכה המים ותתלחלח, ואמר שזאת הדלעת כשתשרה בהיות שואבין בה ממים שאין ראויים לקדש הנה ראוי הקדוש בה ולא נקפיד במים הנבלעים בתוכה שיצאו ויתערבו במי חטאת הנכנסים בתוך גרמה, ואם נטמאת אע"פ שיטבילוה במים הראויין לקידוש אין מקדשין בה, לפי שבעת הטומאה שבו המשקין הנכנסים בתוכה משקין טמאין והן מתערבין עם מי החטאת, ואמר ר' יהושע בהיות ראוי הקידוש בה קודם שנטמאת ולא נקפיד במשקין הנכנסין בגרמה הנה לא נקפיד בהן אחרי הטומאה, לפי שכבר טהרה, ואם היינו מקפידין אחר הטומאה ולא נקדש בה מפני המשקין כך לא נקדש בה קודם שנטמאה לרפיון עצמה לפי שיצאו ממנה משקין ונתערבו במי נדה. ואמר ת"ק בין כך ובין כך, ר"ל בין קודם שנטמאת בין אחר שנטמאת, והטבילוה אפילו במים חיים אין אוספים לתוכה מים מקודשין לבל יתערבו בהן המים אשר יצאו ממנה, כמו שקדם שאין מן הראוי להוסיף דבר במי נדה, ואין הלכה כר' יהושע:פרה פרק ה משנה ב
הַמַּטְבִּיל כְּלִי לְחַטָּאת בְּמַיִם שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַדֵּשׁ, צָרִיךְ לְנַגֵּב. בְּמַיִם שֶׁהֵם רְאוּיִים לְקַדֵּשׁ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. אִם לְהוֹסִיף לְתוֹכוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צָרִיךְ לְנַגֵּב:רמב"ם
הנה התבאר לך, שראוי למלאות ולקדש בכל הכלים, ואם היו כלי עץ או כלי מתכות טמאין, ויוטבלו לקחת מהן מי חטאת וכבר הטבילוה במי מקוה במים שאין לקדש מאלו המים אלא ממי מעיין, למאמר האל יתברך (במדבר יט, יז) מים חיים. ינגב אלו הכלים מלחות מי המקוה אשר בהן ואז יקדש באלו הכלים, ואם הטביל אלו הכלים במים חיים לא יצטרך לנגבן, ואם היה כוונתו שישים באלו הכלים מים מקודשין לא שיקדש בהן עצמן הנה א"א מבלי שינגבם, לפי שאין מותר שיוסיף מים ואפילו נתמעט שיעורן של מים המקודשים שלא יתערבו שאין מקודשין במקודשים כלל, אבל מעת הגיע האפר במי מעיין שבכלי הנה משפטו שיזה ממנו עד שיכלו אלו המימות ולא יוסיף בהן מים אחרים אע"פ שהאפר נשארת:פרה פרק ה משנה א
הַמֵּבִיא כְּלִי חֶרֶס לְחַטָּאת, טוֹבֵל וְלָן עַל הַכִּבְשָׁן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִן הַבַּיִת הוּא מֵבִיא וְכָשֵׁר, שֶׁהַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל הַחַטָּאת. וּבַתְּרוּמָה, פּוֹתֵחַ אֶת הַכִּבְשָׁן וְנוֹטֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִן הַסֵּדֶר הַשֵּׁנִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִן הַסֵּדֶר הַשְּׁלִישִׁי:תוספות יום-טוב
א טוֹבֵל וְלָן. וּבְלָן וְאַחַר כָּךְ טָבַל, וַאֲפִלּוּ הִנִּיחַ שׁוֹמֵר כְּשֶׁהָלַךְ לִטְבֹּל, פְּלִיגֵי בַתּוֹסֶפְתָּא. הָרַ"שׁ: ב הָרַ"שׁ. וְקָשֶׁה, דְּהִתְחִיל בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וְסִיֵּם בִּשְׂרֵפַת פָּרָה וְנֶאֱמָנוּת דִּלְחַטָּאת. וְיֵשׁ לוֹמַר, כֵּיוָן דְּטָהֳרַת טְמֵא מֵת נִתְלִין בְּאֵפֶר פָּרָה. כְּשֶׁלֹּא נַאֲמִינֵהוּ עַל טָהֳרַת יַיִן וְשֶׁמֶן, כְּשֵׁם שֶׁיִּבְנֶה לְעַצְמוֹ בָמָה וְיָבִיא עָלֶיהָ יַיִן וְשֶׁמֶן, כָּךְ יַעֲשֶׂה פָרָה לְעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַטָּהֳרָה בְיָדוֹ. וּשְׁאָר טָהֳרוֹת כְּבָר הֵם בְּיָדוֹ בִטְבִילָה. וְהָכִי נַמִּי מְצֹרָע בְּצִפֳּרִים. וּמִכָּל מָקוֹם הֲוָה לֵיהּ לְהָבִיא מִן הַמִּשְׁנָה שֶׁשָּׁנִינוּ בְהֶדְיָא בְמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק ה' דְּאֳהָלוֹת שֶׁהַכֹּל נֶאֱמָנִין עַל הַחַטָּאת. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם: ג כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים כְּשֶׁסּוֹתְמִין הַתַּנּוּר. מַהֲרַ"ם: ד וְאַף עַל גַּב דְּתַנָּא קַמָּא נַמִּי לֹא אָמַר אֶלָּא פוֹתֵחַ כוּ', אֶלָּא הוֹאִיל וְתַנָּא קַמָּא לָאו בְּהָכִי מַיְרֵי לֵיכָּא לְמֵימַר דְּאֵין הֲלָכָה כְמוֹתוֹ דְּהָא יֵשׁ לוֹמַר דְּלָאו דַּוְקָא פוֹתֵחַ קָאָמַר, דְּאִי נַמִּי פְתָחוֹ בְּעַם הָאָרֶץ נַמִּי שָׁרֵי. וּבַתּוֹסֶפְתָּא מוּכָח דְּהָכִי פֵרוּשׁוֹ, פּוֹתֵחַ הָעָם הָאָרֶץ וְחָבֵר נוֹטֵל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:רמב"ם
כלי חרס לחטאת. אם לקדש בו או למלאות בו.טובל ולן על הכבשן ילין על התנור שמבשלין בו הכלי חרס עד שיפתח אותו לעיניו ויקח ממנו הכלי בטהרה. וכבר קדם לך באהלות (פ"ה) שהכל נאמנים בכלי חטאת שהוא טהור לאומרו (במדבר יט, ט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. כל ישראל ראויין לשומרה ואפי' הביא ע"ה כלי מביתו ואמר שזה טהור לחטאת יהיה נאמן והלכה כרבי יהודה.
ובתרומה פותח את הכבשן ונוטל, ר"ל שיפתח הכבשן (ועליו) היוצר ויבא זה שירצה לקחת כלי טהור לתרומה מזה התנור הפתוח ויקח ממנו כלי והוא טהור לפי שכלי חרס אמנם יטמאהו ע"ה אחרי התבשלו והוא עדיין במקומו בכבשן ולא יגע בו ולא יזיזהו ממקומו, ואמר ר"ש שהוא יקח מסדר השני לא מן השורה הראשונה אשר נכח פני הכבשן, כי לפעמים יגע מאלה הכלי חרס ע"ה בעת שפתח הכבשן, ואמר ר' יוסי מן הסדר השלישי, לפי שהוא לפעמים יקח כלי להביטו ויגע בכלי אשר אחריו אשר יבא בסדר השני ואחר [כך] ישיב הכלי אשר לקח מהסדר הראשון למקומו, ולכן לא יקח אלא מסדר השלישי, ואין הלכה לא כרבי שמעון ולא כרבי יוסי אלא כל מה שילקח מן הכבשן אף על פי שיהיה פתוח הנה הוא בחזקת טהרה:
פרה פרק ה משנה ט
שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁהִקִּיפָן זוֹ לָזוֹ וַעֲשָׂאָן שֹׁקֶת, וְכֵן שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת, וְכֵן הַשֹּׁקֶת שֶׁנֶּחְלְקָה, הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶם אֵינָן מְקֻדָּשִׁין. עֲשָׂאָן בְּסִיד אוֹ בְגִפְסִים וְהֵן יְכוֹלוֹת לְהִנָּטֵל כְּאַחַת, הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶם מְקֻדָּשִׁין:תוספות יום-טוב
כא וְקָשֶׁה, כֵּיוָן שֶׁנִּסְדְּקָה לֹא הָוֵי כְלִי כְּלָל. וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּהָכָא בְמַאי עָסְקִינַן, שֶׁאֵין מַיִם נוֹזְלִים מֵהַסֶּדֶק מִפְּנֵי שֶׁחִבְּרָם בְּטִיט, וְהָוֵי לֵיהּ כְּלִי לְעִנְיָן זֶה אֲבָל לֹא לְעִנְיַן מַה שֶּׁבַּסֶּדֶק:רמב"ם
סיד. הוא קבא"ץ בלע"ז. וגפסיס, הוא חרסית הנקרא גיא"ש בלע"ז, אם יתחברו הכלים חיבור שלם הנה שב הריקות אשר ביניהם כמו כלי אחד, ומעת שישליך האפר במקום אחד מהן שבו כל המים מקודשים:פרה פרק ה משנה ח
שְׁתֵּי שְׁקָתוֹת שֶׁבְּאֶבֶן אַחַת, קִדֵּשׁ אַחַת מֵהֶם, הַמַּיִם שֶׁבַּשְּׁנִיָּה אֵינָן מְקֻדָּשִׁין. הָיוּ נְקוּבוֹת זוֹ לָזוֹ כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, אוֹ שֶׁהָיוּ הַמַּיִם צָפִין עַל גַּבֵּיהֶן אֲפִלּוּ כִקְלִפַּת הַשּׁוּם, וְקִדֵּשׁ אֶת אַחַת מֵהֶן, הַמַּיִם שֶׁבַּשְּׁנִיָּה מְקֻדָּשִׁין:תוספות יום-טוב
כ זֶהוּ הַהֶפְרֵשׁ בֵּין אֶבֶן וּבֵין סֶלַע. וּמִיהוּ נִרְאֶה דְּהָכָא נַמִּי אֲפִלּוּ חִבְּרָהּ בְּסִיד:רמב"ם
הבדל יש בין אמרו שוקת שבאבן לבין הסלע, לפי שהסלע הוא קראו אבן קיים בארץ, והנה דינו דין הרים, ואבן. הוא אבן מטלטלת, והחפירה אשר יהיה בה הוא כלי בלי ספק וממלאין בה ומקדשין בה, וכבר ידעת שהקדוש הוא השלכת האפר במים:ושפופרת הנוד. הוא האבוב אשר יושם בפי הנוד לצוק ממנו היין או המים וכיוצא בהן, ואם נתערבו המים אשר בזאת החפירה עם המים אשר בחפירה אחרת או בהיות הנקב בהבדל העובר בין שתי החפירות כשפופרת הנוד או בהיות המים צפין על זה ההבדל עד שיחברו מים במים והשליך האפר באחד מב' השקתות כבר נתקדשו המים בכללן:
פרה פרק ה משנה ז
הַשֹּׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע, אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ וְאֵין מַזִּין מִמֶּנָּה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. הָיְתָה כְלִי וְחִבְּרָהּ בְּסִיד, מְמַלְּאִין בָּהּ וּמְקַדְּשִׁין בָּהּ וּמַזִּין מִמֶּנָּה, וּצְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וּפוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. נִקְּבָה מִלְּמַטָּן, וּפְקָקָהּ בִּסְמַרְטוּט, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן עֲגֻלִּים כֶּלִי. מִן הַצַּד וּפְקָקָהּ בִּסְמַרְטוּט, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲגֻלִּים כֶּלִי. עָשׂוּ לָהּ עֲטָרָה שֶׁל טִיט, וְהָלְכוּ הַמַּיִם לְשָׁם, פְּסוּלִין. אִם הָיָה בָרִיא כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל עִמָּהּ, כְּשֵׁרִים:רמב"ם
שוקת. מקום מחובר יתקבצו בו המים והקבוץ ממנו שקתות המים, ואמר שבהר אם יהיה בו חפירה וישוב צורתו כזה הכלי, וזה ימצא ברוב ההרים הנה לא נחשבה כמו כלי אבנים אבל משפטה משפט חפירה בעצם הארץ, ולזה אין ממלאין בה ואין מקדשים בה ואין מזין ממנה, ואם תהיה באהל המת לא תצטרך צמיד פתיל אבל תהיה כמו הבור והדות אשר בבית אשר בכסוי לבד ימלט כל מה שבה בלתי צמיד פתיל כמו שביארנו בחמישי מאהלות (מ"ו):ואינה פוסלת את המקוה. אם תהיינה המים נוזלים מזאת השוקת ויתקבץ בתוך המקוה כי הם ימלטו מהיות אלה המים מים שאובין כמו שהתבאר במקואות (פ"ד מ"ה), ואם לקח כלי מאבן או זולתו והדביקה בסיד ובחרסית בעצם הארץ או בהרים הנה משפטן באלה הדברים משפט הכלים שממלאין בה ומקדשין בה ומזין ממנה, ולא תציל מה שבתוכה אם תהיה באהל המת אלא בצמיד פתיל, ואם ניקבו אלו הכלים בתחתיתם וסתם זה הנקב בבלויי הסחבות והוא אשר נקראו סמרטוטים, הנה המים אשר בזה הכלי פסולים לקדש ולהזות מהם, לפי שאלה המים אינן נחין על היקף כלי. וזה כוונת אמרו עגולים כלים, ואם תהיה הנקב בצד הכלי הנה אלו המים כשרים לקדש ולהזות לפי שהם נחין בהיקף כלי, ואם נתעטר זה הכלי המחובר בסלע עטרה מטיט, ומלא הכלי במים עד שעבר ע"פ הכלי ושבו בהיקף זה הטיט הנוסף על העליונות הכלי הנה אין ראוי לקדש מאלה המים ולא להזות מהן אם היו מקודשין, לפי שאינן בכלי לפי שהן שטוחין על הסלע, ואם היה זה הטיט מחובר בפי הכלי חבור אפשר הסתלקותו עם הכלי אם יסתלק הנה שב מכלל הכלי והיא כלי אדמה, וראוי לקדש ולהזות ממנו כמו שקדם לך: