נזיר פרק ה משנה א

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. כֵּיצַד. אָמַר, שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ, וְיָצָא לָבָן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ:

ברטנורא

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ. דְּיָלְפִינַן מִתְּמוּרָה דַּהֲוֵי אֲפִלּוּ בְּטָעוּת, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ, וְדָרְשִׁינַן יִהְיֶה לְרַבּוֹת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד ^א: וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. דְּלֹא גָמְרִינַן תְּחִלַּת הֶקְדֵּשׁ, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָּא מִכֹּחַ הֶקְדֵּשׁ, מִתְּמוּרָה שֶׁהוּא סוֹף הֶקְדֵּשׁ, שֶׁבָּא מִכֹּחַ דָּבָר אַחֵר שֶׁהָיָה הֶקְדֵּשׁ:

תוספות יום-טוב

א וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ מָה אִלּוּ אָמַר זֶה תַּחַת זֶה לַחֲצִי הַיּוֹם, מִי הַוְיָא תְּמוּרָה מֵהַהִיא שַׁעְתָּא [בִּתְמִיהָה], אֶלָּא עַד דְּמַטֵּי חֲצִי הַיּוֹם הוּא דַּהֲוָה תְמוּרָה, הָכִי נַמִּי לְכִי מִגַּלְּיָא מִלְּתָא דְּיָצָא שָׁחוֹר תְּחִלָּה קָדוֹשׁ, וְלֹא הַשְׁתָּא דְּנָפֵיק לָבָן בָּרֵישָׁא. וּמַסִּיק דְּשָׁאנֵי תְּמוּרָה דְּלֵיכָּא לְפֵרוּשֵׁי מִלְּתָא בְּעִנְיָן אַחֵר כְּלָל מִמַּה שֶּׁאָמַר זוֹ תַּחַת זוֹ לַחֲצִי הַיּוֹם, אֲבָל הָכָא יֵשׁ לָנוּ לְפָרֵשׁ דְּבָרָיו דְמִתְּחִלָּה נִתְכַּוֵּן לְהַקְדִּישׁ לֹא שְׁנָא שָׁחוֹר לֹא שְׁנָא לָבָן שֶׁיֵּצֵא מִפֶּתַח רִאשׁוֹן, וְהָא דְקָאָמַר שָׁחוֹר לְפִי שֶׁטָּעָה וְהָיָה סָבוּר שְׁהַשָּׁחוֹר יֵצֵא רִאשׁוֹן, הִלְכָּךְ טָעוּתוֹ לֹא יִמְנַע אֶת הַהֶקְדֵּשׁ מִלָּחוּל עַל הַשּׁוֹר שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ רִאשׁוֹן, וַאֲפִלּוּ עַל הַלָּבָן חָל הַהֶקְדֵּשׁ:

רמב"ם

בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש כו': בית שמאי למדין מתמורה כמו שהתמורה אפי' בטעות מתקדשת הבהמה כמו כן ענין ההקדש מתחילתו ויתבאר זה במסכת תמורה (פ"ב הלכה ג') ובית הלל אומרים התמורה שהגיע אצלנו קדש אבל בכאן אין אצלינו קדש ובטעות לא נתחייב הקדש: