סוטה פרק ג משנה ו

נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בַכְּלִי, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִפָּדֶה, וְאִם מִשֶּׁקָּדְשָׁה בַכְּלִי, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִשָּׂרֵף. וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת, הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה, וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. וְכָל הַנְּשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים, מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת:

ברטנורא

נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בַכְּלִי הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת. שֶׁנִּטְמְאוּ עַד שֶׁלֹּא קִדְּשׁוּ בִכְלִי: וְתִפָּדֶה. וְתֵצֵא לְחֻלִּין, וּמִן הַמָּעוֹת יִקְנֶה אַחֶרֶת: וְתִשָּׂרֵף. שֶׁקָּדְשָׁה קְדֻשַּׁת הַגּוּף וְאֵינָהּ יוֹצְאָה עוֹד לְחֻלִּין: וְכָל הַנְּשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת. וַאֲפִלּוּ קָרַב קֹמֶץ כְּהִלְכָתוֹ וְלֹא נִטְמֵאת, נִשְׂרָפִים שְׁיָרֶיהָ עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן וְאֵינָן נֶאֱכָלִים, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַכֹּהֵן בַּעְלָהּ חֵלֶק בָּהּ, שֶׁמִּשֶּׁלּוֹ הִיא בָּאָה, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה (וַיִּקְרָא ו) וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל, וְאֵין כֻּלָּהּ כָּלִיל מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֵלֶק בָּהּ שֶׁלְּכַפָּרָתָהּ הִיא בָּאָה, הָא כֵּיצַד, הַקֹּמֶץ קָרֵב בְּעַצְמוֹ וְהַשִּׁירַיִם קְרֵבִין בְּעַצְמָן ^כג:

תוספות יום-טוב

כב עֵדִים כוּ' בָּא עָלֶיהָ. וְאַף עַל גַּב דְּבְהָנֵי אִגַּלֵּי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּכִי קַדּוּשׁ בְּטָעוּת קַדּוּשׁ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ מוֹצִיאִים מִכְּלֵי שָׁרֵת לְחֻלִּין. גְּמָרָא. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים: כג שֶׁלֹּא בְדִקְדּוּק כָּתַב כֵּן, דִּקְרֵיבָה הַיְנוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאִלּוּ בֵּית הַדֶּשֶׁן הַיְנוּ מָקוֹם בָּעֲזָרָה לִפְסוּלֵי מֻקְדָּשִׁים הַנִּשְׂרָפִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב לְעֵיל מִשְׁנָה ג'. אֶלָּא כְּתַנָּאֵי. וְכֻלֵּי עָלְמָא כָּל שֶׁמִּמֶּנּוּ לָאִשִּׁים הֲרֵי זֶה בְּבַל תַּקְטִירוּ מִדִּכְתִיב לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ כוּ'. כָּל שֶׁמִּמֶּנּוּ כוּ'. דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר מַקְרִיב הַשְּׁיָרִים עַל הַמִּזְבֵּחַ וּלְשֵׁם עֵצִים. וּלְרַבָּנָן לֵית לְהוּ הַאי סְבָרָא אֶלָּא נִשְׂרָפִים שְׁיָרֶיהָ עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן. כִּדְאִיתָא בִּגְמָרָא:

רמב"ם

נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי כו': מנחת םוטה אמנם מביא בעלה וכשהיה בעלה כהן חייב בשריפת זאת המנחה כולה לפי שנאמר וכל מנחת כהן כליל תהיה: