גיטין פרק ב משנה א

הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר, בְּפָנַי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְּפָנַי נֶחְתָּם, בְּפָנַי נֶחְתָּם אֲבָל לֹא בְּפָנַי נִכְתָּב, בְּפָנַי נִכְתַּב כֻּלּוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ, בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם כֻּלּוֹ, פָּסוּל. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתָּם, פָּסוּל. שְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נִכְתָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתָּם, פָּסוּל. וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתָּב, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נֶחְתָּם, כָּשֵׁר:

ברטנורא

הַמֵּבִיא. נֶחְתַּם חֶצְיוֹ. אֶחָד מִן הָעֵדִים חָתַם בְּפָנַי: בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וְכוּ' פָּסוּל. וְדַוְקָא חֶצְיוֹ הָאַחֲרוֹן. אֲבָל בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא שֵׁם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה וְהַזְּמַן, כָּשֵׁר ^א. וְחֶצְיוֹ הָרִאשׁוֹן נַמִּי לֹא צָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה הַכְּתִיבָה עַצְמָהּ, אֶלָּא אִם שָׁמַע קוֹל הַקֻּלְמוֹס בִּלְבַד עוֹבֵר עַל הַנְּיָר בִּשְׁעַת כְּתִיבָה, תּוּ לֹא צָרִיךְ: אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתָּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתָּם פָּסוּל. בִּזְמַן שֶׁהַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יַד אֶחָד מֵהֶם, דְּאַצְרְכוּהוּ רַבָּנָן לְשָׁלִיחַ הַמֵּבִיא גֵּט לְמֵימַר תַּרְוַיְהוּ. אֲבָל אִם הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם, כָּשֵׁר ^ב, שֶׁשְּׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ גֵּט אֵין צָרִיךְ שֶׁיֹּאמְרוּ בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב וּבְפָנֵינוּ נֶחְתַּם ^ג: שְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נִכְתָּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתָּם פָּסוּל. בִּזְמַן שֶׁהַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יַד אֶחָד מֵהֶם ^ה. אֲבָל אִם יוֹצֵא מִתַּחַת יַד שְׁנֵיהֶם, כָּשֵׁר: וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וַאֲפִלּוּ יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

תוספות יום-טוב

א וַאֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם קִיּוּם, וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב מִשּׁוּם דִּלְמָא אָתֵי לְאַחְלוֹפֵי, בְּחֶצְיוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֵׁם כוּ' שֶׁהוּא עִקַּר הַגֵּט מִנְכַּר מִלְּתָא וְלֹא אָתֵי לְאַחְלוֹפֵי. תּוֹסָפוֹת: ב וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם אֲדוּקִים וַחֲתוּמִים בַּגֵּט, אֶלָּא שֶׁשְּׁנֵיהֶם אוֹמְרִים שֶׁהַבַּעַל עָשָׂה שְׁנֵיהֶם שְׁלוּחִים עַל כָּךְ וְאָמַר לָהֶם שְׁנֵיכֶם הוֹלִיכוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, וּנְתָנוֹ הָאֶחָד בְּמַעֲמַד חֲבֵרוֹ כוּ'. תּוֹסָפוֹת: ג לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם קִיּוּם הָאִיכָּא שְׁנַיִם שֶׁמְּצוּיִין לְקַיְּמוֹ, וּלְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם לִשְׁמָהּ, מַיְרֵי לְאַחַר שֶׁלָּמְדוּ, וּבִתְרֵי לֹא שְׁכִיחֵי, הִלְכָּךְ לֹא גָזְרִינַן שֶׁמָּא יַחֲזֹר הַדָּבָר לְקִלְקוּלוֹ: ד וְאֶחָד. שְׁלִישִׁי. רַשִׁ"י: ה דְּכֵיוָן דְּהַהוּא דְאָמַר בְּפָנַי נֶחְתַּם לֹא אָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב, אָתֵי לְאַחְלוֹפֵי בְּקִיּוּם כוּ'. וּמַאן דְּאָמַר לִשְׁמָהּ, הָא סְבִירָא לֵיהּ נַמִּי טַעֲמָא דְּקִיּוּם. גְּמָרָא: ו מַכְשִׁיר. כֵּיוָן דְּאִיכָּא תְּרֵי דִמְסַהֲדִי אַכְּתִיבָה, תּוּ לֹא אָתֵי לְאַחְלוֹפֵי. גְּמָרָא: ז כָּשֵׁר. לְמַאן דִּסְבִירָא לֵיהּ טַעֲמָא דְקִיּוּם, אֲפִלּוּ אֵין שָׁם עֵד מֵעִיד עַל הַכְּתִיבָה כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי נִתְקַיֵּם עַל פִּי שְׁנַיִם. וְלֹא נָקַט אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתַּב אֶלָּא אַגַּב רֵישָׁא דְתָנָא אֶחָד אוֹמֵר כוּ'. תּוֹסָפוֹת. וַאֲפִלּוּ יוֹצֵא מִתַּחַת יַד אֶחָד נַמִּי כָּשֵׁר. וּלְטַעֲמָא דְלִשְׁמָהּ דַּוְקָא בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

המביא גט ממדיגת הים ואומר בפני כו': מה שאמר בזאת המשנה שהוא כשאמר בפני נכתב חציו פסול אינו רוצה לומר חציו ממש ואמנם רוצה לומר קצתו ובתנאי שלא יהיה זה הקצת תחלת הגט אבל אם נכתב תחלת הגט לפניו ואפילו שלא היה מצוי בכתיבת סופו אלא שכתב השלמתו והוא לא היה מצוי והעיד בו שהוא [לא] היה נמצא כשר לפי שהעיקר אצלנו אפי' לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך ואינו צריך גם כן שיראה כתיבת הקולמוס על הקלף לפי שהעיקר אצלנו שאפי' לא שמע אלא קול הקולמוס כשעובר על הקלף וכל שכן אם ראה יותר. וזה שאמר כשאמר אחד בפני נכתב ואמר אחד בפני נחתם פסול אמנם זה אם הגט יוצא מתחת יד אחד מהם אבל אם היה הגט יוצא מתחת יד שניהם כשר לפי שהעיקר אצלנו שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכים שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם לפי שהם אפילו שלא נתנו גט אלא שאמרו בפנינו נתגרשה היו נאמנין וכמו כן מה שאמר שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול זה הוא אם יוצא מתחת יד אחד מהם אבל אם יצא מתחת יד שניהם שהעידו בפנינו נכתב כשר. ור' יהודה מכשיר ואפי' היה יוצא מתחת יד אחד שהעיד בפניו נחתם. ואין הלכה כר' יהודה: