גיטין פרק ב משנה ב

נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם, בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם, כָּשֵׁר. בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה, פָּסוּל. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר, שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הַגִּטִּין שֶׁנִּכְתְּבוּ בַיּוֹם וְנֶחְתְּמוּ בַלַּיְלָה, פְּסוּלִין, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים:

ברטנורא

בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם כָּשֵׁר. שֶׁהַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה וְאֵין זֶה מֻקְדָּם: בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה פָּסוּל. שֶׁהֲרֵי מֻקְדָּם הוּא. וְתִקְּנוּ חֲכָמִים זְמַן בְּגִטִּין, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה נָשׂוּי עִם בַּת אֲחוֹתוֹ וְתִזְנֶה עָלָיו ^ח, וְחָס עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תֵּחָנֵק וְנוֹתֵן לָהּ גֵּט בְּלֹא זְמַן, וּכְשֶׁמְּעִידִים עָלֶיהָ בְּבֵית דִּין מוֹצִיאָה גִּטָּהּ וְאוֹמֶרֶת גְּרוּשָׁה הָיִיתִי וּפְנוּיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה ^ט: וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. דְּסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דַּחֲכָמִים תִּקְּנוּ זְמַן בְּגִטִּין מִשּׁוּם פֵּירֵי ^י, שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה זְמַן בַּגֵּט יִהְיֶה הַבַּעַל מוֹכֵר וְהוֹלֵךְ פֵּרוֹת נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁל אִשְׁתּוֹ לְאַחַר גֵּרוּשִׁין, וּכְשֶׁתִּתְבְּעוֹ בַּדִּין יֹאמַר קֹדֶם גֵּרוּשִׁין מָכַרְתִּי. וּלְהָכִי מַכְשִׁיר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּנִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻקְדָּם, דְּסָבַר מִשָּׁעָה שֶׁנָּתַן עֵינָיו לְגָרֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גֵּרֵשׁ שׁוּב אֵין לוֹ לַבַּעַל פֵּרוֹת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

תוספות יום-טוב

ח וְנִרְאֶה לִי דְּנָקַט בַּת אֲחוֹתוֹ לְפִי שֶׁהִיא בַּת גִּילוֹ, כִּדְאִיתָא בְּסוֹף פֶּרֶק ה' דִּנְדָרִים. וּבַיְרוּשַׁלְמִי מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּשָׂא בַת אֲחוֹתוֹ וְזִנְּתָה כוּ'. וּלְפִי זֶה יֵשׁ לוֹמַר דְּמִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה נָקַט בַּת אֲחוֹתוֹ: ט דְּלֹא אָמְרִינַן אוֹקְמַהּ אַחֶזְקַת אֵשֶׁת אִישׁ וְהַשְׁתָּא הוּא דְאִגָּרְשָׁה, כֵּיוָן שֶׁהִיא גְרוּשָׁה לְפָנֵינוּ. וְעוֹד אַדְּרַבָּה אוֹקְמַהּ בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרָה שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה כְשֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: י דְּאִי מִשּׁוּם זְנוּת, לֹא שְׁכִיחַ. וְרַבָּנָן סָבְרֵי דְמִשּׁוּם פֵּירֵי לֹא הֻצְרְכוּ לְתַקֵּן זְמַן, דִּכְשֶׁאֵין בּוֹ זְמַן נַמִּי כְּשֶׁיָּבֹא הַגֵּט לְיַד הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לָבֹא לְבֵית דִּין אוֹ לִפְנֵי עֵדִים וְתַרְאֶה לָהֶם גִּטָּהּ וְיִכְתְּבוּ לָהּ שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְגָּרְשָׁה. תּוֹסָפוֹת:

רמב"ם

נכתב ביום ונחתם ביום בלילה ונחתם כו': ידוע שהיום הולך אחר הלילה לפיכך נכתב ביום והעיד בו בלילה יהיה עדות שקר לפי שהוא משנה זמנו ור' שמעון מכשיר לפי שאין לזמן אצלנו בגט אשה תועלת מרובה לפי שהעיקר אצלנו תקון זמן בגיטין אמנם הוא משום בת אחותו שמא תזנה תחתיו והיא אשת איש ושמא יכתוב גט בלא זמן קבוע ויתן לה ותאמר לעדים שהעידו על הזנות כבר אני גרושה הייתי בזה הזמן וזה הגט בידי לפיכך אין בין היום והלילה שיתחדש כמו זה. ואין הלכה כרבי שמעון: