קידושין פרק א משנה א

הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלשׁ דְּרָכִים, וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי דְרָכִים. נִקְנֵית בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר, וּבְבִיאָה. בְּכֶסֶף, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִינָר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְרוּטָה. וְכַמָּה הִיא פְרוּטָה, אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בָאִסָּר הָאִיטַלְקִי. וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּגֵט וּבְמִיתַת הַבָּעַל. הַיְבָמָה נִקְנֵית בְּבִיאָה. וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּחֲלִיצָה וּבְמִיתַת הַיָּבָם:

ברטנורא

הָאִשָּׁה נִקְנֵית. לְפִי שֶׁאֵין הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ, תָּנָא הָאִשָּׁה נִקְנֵית וְלֹא תָנָא הָאִישׁ קוֹנֶה ^ב. וְאַיְידֵי דְּתָנָא רֵישָׁא הָאִשָּׁה נִקְנֵית, תָּנָא סֵיפָא הַיְבָמָה נִקְנֵית, וְאַף עַל גַּב דִּיבָמָה נִקְנֵית לַיָּבָם בֵּין מִדַּעְתָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ: נִקְנֵית בְּכֶסֶף. דְּגָמְרִינַן קִיחָה קִיחָה מִשְּׂדֵה עֶפְרוֹן, כְּתִיב הָכָא (דְּבָרִים כד) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּכְתִיב הָתָם (בְּרֵאשִׁית כו) נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי: בִּשְׁטָר. כְּגוֹן שֶׁכָּתַב לָהּ עַל הַנְּיָר אוֹ עַל הַחֶרֶס וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה, בִּתְּךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי ^ז, בִּתְּךָ מְאֹרֶסֶת לִי, בִּתְּךָ לִי לְאִנְתּוּ, וּנְתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים. וְיָלְפִינַן לַהּ דִּכְתִיב (דְּבָרִים כד) וְיָצְאָה וְהָיְתָה, מַה יְּצִיאָה בִּשְׁטָר, כְּדִכְתִיב (שָׁם) וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת, אַף הֲוָיָה בִּשְׁטָר: וּבְבִיאָה. בָּא עָלֶיהָ ^ח בִּפְנֵי עֵדִים לְשֵׁם קִדּוּשִׁין, דִּכְתִיב (שָׁם) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְךָ קִדּוּשִׁין מְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִקִּדּוּשֵׁי בִיאָה, אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַמְקַדֵּשׁ בְּבִיאָה מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פְּרוּצִין: בִּפְרוּטָה. הִיא חֲצִי שְׂעֹרָה שֶׁל כֶּסֶף: הַיְבָמָה נִקְנֵית. לַיָּבָם לִהְיוֹת כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, בְּבִיאָה. אֲבָל כֶּסֶף וּשְׁטָר לֹא מְהַנּוּ בָּהּ מִדְּאוֹרַיְתָא ^יד, אֶלָּא רַבָּנָן הוּא דְתַקּוּן דְּמַהֲנֵי בָּהּ מַאֲמָר לְפָסְלָהּ עַל שְׁאָר הָאַחִין, אֲבָל לֹא לְפָטְרָהּ מִן הַחֲלִיצָה, וְלֹא לְהִטַּמֵּא לָהּ:

תוספות יום-טוב

א נִקְנֵית. לְבַעְלָהּ לְהַצְרִיכָהּ מִמֶּנּוּ גֵט. הָרַ"ן: ב וְאַכַּתִּי קָשְׁיָא דְלִתְנֵי מִתְקַדֶּשֶׁת. וּמְתָרֵץ בַּגְּמָרָא מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִתְנֵי כֶסֶף, דְּיָלְפִינַן קִיחָה קִיחָה, וְקִיחָה אִקְּרֵי קִנְיָן דִּכְתִיב הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ג בְּשָׁלֹשׁ כוּ'. מִנְיָנָא לְמַעוֹטֵי חֲלִיפִין. דְּלֹא תֵימָא הוֹאִיל וְגָמְרִינַן מִשְּׂדֵה עֶפְרוֹן, מָה הָתָם בַּחֲלִיפִין אַף כָּאן בַּחֲלִיפִין, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא, דְּאִשָּׁה בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה לֹא מַקְנְיָא נַפְשָׁהּ, וַחֲלִיפִין אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. וְלֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב בְּקִיחָה דְאִשָּׁה אֶלָּא בְקִנְיַן דָּמִים. גְּמָרָא: ד וְקוֹנָה. לִהְיוֹת בִּרְשׁוּתָהּ לְהִנָּשֵׂא לְאַחֵר. רַשִׁ"י: ה בִּשְׁתֵּי. מִנְיָנָא לְמַעוֹטֵי חֲלִיצָה דְּלָא תֵּיתֵי מִקַּל וָחֹמֶר מִיבָמָה שֶׁאֵינָהּ יוֹצְאָה בְגֵט כוּ', תַּלְמוּד לוֹמַר כוּ'. גְּמָרָא: ו בְּכֶסֶף. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְשֵׁם קִדּוּשִׁין וְלִפְנֵי עֵדִים. וְתֵימַהּ עַל הָרַ"ב וְהָרַמְבַּ"ם שֶׁלֹּא פֵרְשׁוּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ז אִיבְרָא דְבַגְּמָרָא הָכִי אִיתָא, אֲבָל הָרַ"ב מְסַיֵּם וּנְתָנוֹ לָהּ, מִשּׁוּם דְּהוּא הַדִּין בְּמִתְקַדֶּשֶׁת שֶׁלֹּא עַל יְדֵי אָבִיהָ אָיְרֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ח וְלָאו דַוְקָא, אֶלָּא נִתְיַחֵד עִמָּהּ: ט בְּדִינָר. טַעֲמַיְיהוּ דְבֵית שַׁמַּאי שֶׁלֹּא יְהוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל כְּהֶפְקֵר. גְּמָרָא. וּמָצָאנוּ שִׁעוּר דִּינָר שֶׁהוּא שִׁעוּר חָשׁוּב: י וּבְשָׁוֶה. וְהַטַּעַם דְּכֵיוָן שֶׁהִיא מִתְרַצֵּית בַּדָּבָר וְנִיחָא לָהּ בְּשָׁוֶה כֶסֶף כְּכֶסֶף דָּמֵי, וְאֵין צָרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵי. הָרַ"ן: יא וְכַמָּה כוּ'. הָא דְלָא מְפָרֵשׁ כַּמָּה הוּא דִינָר מִשּׁוּם דְּדִינָר הָיוּ יוֹדְעִים כַּמָּה הָיָה כוּ'. וְעוֹד דְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל דְּקָיְמָא לָן כְּוָתֵיהּ אִיבָּעֵי לֵיהּ לְפָרוֹשֵׁי טְפֵי. תּוֹסָפוֹת: יב הָאִיטַלְקִי. הִיא אִיטַלְיָא שֶׁל יָוָן. הָרַ"ב: יג בְּגֵט כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לְהוּ מִקְּרָאֵי: יד כִּדְיָלֵיף לַהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָאֵי: טו בַּחֲלִיצָה. יָלֵיף לֵיהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָא: טז וּבְמִיתַת כוּ'. קַל וָחֹמֶר, וּמָה אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהִיא בְחֶנֶק מִיתַת הַבַּעַל מַתִּירָתָהּ, יְבָמָה שֶׁהִיא בְלָאו לֹא כָל שֶׁכֵּן כוּ'. גְּמָרָא:

רמב"ם

האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים כו': דרך טפל בין על לשון זכור בין על לשון נקבה כתוב בתורה את הדרך (אשר) ילכו בה וכתוב בדרך אחד יצאו אליך. ומה שאמר האשה נקנית ולא אמר האיש קונה ללמדינו שהיא אינה נישאת ותהיה אשת איש אלא בעצונה אבל אם קדשה בעל כרחה אינה מקודשת. ולמדנו שהיא מתקדשת בכסף לפי שנאמר כי יקח איש אשה ונאמר בעפרון נתתי כסף השדה קח ממני גמר קיחה קיחה. והקידושין בשטר הוא שיכתוב לה על איזה דבר שיזדמן ואפילו על גב החרס או על עלי הצמחים הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי ומה שדומה לזה הענין ויתן לה זה הדבר הכתוב בפני שני עדים והראיה על זה מה שאמר ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר כמו שנאמר בתורה וכתב לה ספר כריתות אף הויה בשטר. וענין הקדושין בביאה הוא שיבא עליה בפני שני עדים לשם קידושין ואין שם דרך מבואר בקדושין יותר מזו והוא הכתוב בתורה שנאמר ובא עליה ובעלה בביאה נעשית בעולת בעל אבל מי שקדש בביאה או בלא שדוכין שקדמו לקדושין יש לו לדיין להלקותו מכת מרדות כדי שלא יהיו בני אדם פרוצין ואף על פי שהם נשואים קיימין ויכנוס את אשתו: ומשקל הדינר ששה ותשעים גרעיני שעורה מכסף ואיסר הוא רובע הדרכמון נקרא דרהם בערבי. והדינר ששה דרכמונים א"כ משקל האיסר ארבעה גרעינין ופרוטה חצי גרעין מכסף. ומפני שאמר האשה נקנית אמר ג"כ היבמה נקנית והיה מן הדין שיאמר היבם קונה לפי שהעיקר אצלנו שהאונס יבמתו ובא עליה בלא כוונה שקנאה כמו שנתבאר בסוף פרק ששי מיבמות: