קידושין פרק א משנה ה

נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְשֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִמְשִׁיכָה. נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת, בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְזוֹקְקִין נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן:

ברטנורא

נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת. הַיְנוּ קַרְקָעוֹת, שֶׁהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶם לְפִי שֶׁקַּיָּמִים וְעוֹמְדִים. וּפֵרוּשׁ אַחֲרָיוּת, חֲזָרָה, שֶׁחוֹזֵר הַמַּלְוֶה עֲלֵיהֶם ^מ וְטוֹרֵף אוֹתָם מִן הַלָּקוֹחוֹת כְּשֶׁלֹּא יִמְצָא כְלוּם לַלֹּוֶה: נִקְנִין בְּכֶסֶף. דִּכְתִיב (יִרְמְיָה לב) שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ ^מב. וְהָנֵי מִלֵּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רְגִילִין לִכְתֹּב שְׁטָר, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁרְגִילִין לִכְתֹּב שְׁטָר לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּכְתֹּב שְׁטָר ^מג: בִּשְׁטָר. שֶׁכּוֹתֵב עַל הַנְּיָר אוֹ עַל הַחֶרֶס שָׂדִי נְתוּנָה לְךָ שָׂדִי קְנוּיָה לְךָ ^מד, וּמוֹסְרוֹ לַקּוֹנֶה. וְדַוְקָא בְּמַתָּנָה נִקְנֶה הַקַּרְקַע בִּשְׁטָר. אֲבָל בִּמְכִירָה, עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הַכֶּסֶף ^מה, אֶלָּא אִם כֵּן מוֹכֵר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ ^מו, דִּבְהָא קָנָה בִּשְׁטָר לְחוּדֵיהּ. וּמְנָלָן דִּמְקַרְקְעֵי נִקְנִין בִּשְׁטָר, דִּכְתִיב (יִרְמְיָה לב) וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם ^מז: וּבַחֲזָקָה. כְּגוֹן שֶׁחָפַר בַּקַּרְקַע מְעַט, אוֹ נָעַל, וְגָדַר, וּפָרַץ ^מח כָּל שֶׁהוּא בִּפְנֵי הַמּוֹכֵר. וְאִם הָיָה שֶׁלֹּא בְפָנָיו, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ לֵךְ חֲזֵק וּקְנֵי. וּמְנָא לָן שֶׁקַּרְקַע נִקְנֶה בַחֲזָקָה, דִּכְתִיב (דְּבָרִים יא) וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, בַּמֶּה יְרַשְׁתֶּם, בִּישִׁיבָה: וְשֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִמְשִׁיכָה. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כה) אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ, דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְתִתּוֹ מִיָּד לְיַד אֵינוֹ נִקְנֶה אֶלָּא בִנְתִינָה מִיָּד לְיָד ^נ: נִקְנִין עִם נְכָסִים כוּ'. אִם מָכַר מִטַּלְטְלִין עִם הַקַּרְקַע, כֵּיוָן שֶׁקָּנָה לוֹקֵחַ הַקַּרְקַע בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה קִנְיָנִים הַלָּלוּ, נִקְנוּ מִטַּלְטְלִין עִמָּהּ, וְהוּא שֶׁיֹּאמַר לוֹ קְנֵי [הָנֵי] אַגַּב קַרְקַע. וְנָפְקָא לָן מִקְּרָא דִכְתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (ב כא) וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת: וְזוֹקְקִין נְכָסִים הַלָּלוּ שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת כוּ'. אַף עַל גַּב דְּאֵין נִשְׁבָּעִין עַל הַקַּרְקָעוֹת, הֵיכָא דִטְעָנוֹ מִטַּלְטְלִין וְקַרְקָעוֹת וְנִתְחַיֵּב לִשָּׁבַע עַל הַמִּטַּלְטְלִין, זוֹקְקִין הַמִּטַּלְטְלִין אֶת הַקַּרְקָעוֹת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי גִלְגּוּל שְׁבוּעָה. וְלָמַדְנוּ גִלְגּוּל שְׁבוּעָה מִסּוֹטָה, דִּכְתִיב (בְּמִדְבָּר ה) וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן, אָמֵן מֵאִישׁ זֶה, אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה, אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי נְשׂוּאָה, שׁוֹמֶרֶת יָבָם, וּכְנוּסָה ^נג:

תוספות יום-טוב

מ וּכְלוֹמַר שֶׁחוֹזֵר לְאָחוֹר. וּלְשׁוֹן הֶעָרוּךְ וַאַחֲרִיתֵךְ תֵּאָכֵל בָּאֵשׁ (יְחֶזְקֵאל כג), תַּרְגּוּם וּשְׁפַר אַרְעֵךְ תִּתּוֹקַד בְּנוּרָא: מא בְּכֶסֶף. בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. דִּבְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה לֹא מִקְּרֵי כֶסֶף. בֵּית יוֹסֵף: מב וְאֵימָא עַד דְּאִיכָּא שְׁטָר, דִּכְתִיב וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם. אִי כְתִיב יִקְנוּ לְבַסּוֹף, כִּדְקָאָמַרְתְּ, הַשְׁתָּא דִכְתִיב יִקְנוּ מֵעִקָּרָא, כֶּסֶף קָנֵי, שְׁטָר רְאָיָה בְעָלְמָא הוּא. גְּמָרָא: מג כֵּיוָן שֶׁרְגִילִים בְּהָכִי לֹא סָמְכָה דַעְתֵּיהּ דְּלוֹקֵחַ עַד דְּנָקֵיט שְׁטָרָא וְעִקַּר דַּעְתּוֹ לִקְנוֹת עַל הַשְּׁטָר הוּא. רַשִׁ"י. וּבְכָל שְׁטָר עָסְקִינַן, וַאֲפִלּוּ בִשְׁטַר הוֹדָאָה (כְּלוֹמַר שְׁטַר רְאָיָה. בֵּית דָּוִד). וּמִיהוּ כְּשֶׁרְגִילִין בִּשְׁטַר קִנְיָן תּוֹלֶה קְנִיָּתוֹ בַּשְּׁטָר וְאֵינוֹ קוֹנֶה מִשְּׁעַת נְתִינַת הַכֶּסֶף. וּכְשֶׁרְגִילִין בִּשְׁטַר רְאָיָה, כְּשֶׁנִּכְתַּב הַשְּׁטָר קָנָה לְמַפְרֵעַ מִשְּׁעַת נְתִינַת הַכֶּסֶף. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: מד אוֹ אוֹ קָאָמַר. וּמַשְׁכַּחַת לֵיהּ דְּקַנְיֵהּ, בְּמוֹכֵר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ, כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל: מה דְּלֹא גָמַר מוֹכֵר וּמַקְנֶה עַד שֶׁמְּקַבֵּל דָּמִים, וְאַף עַל גַּב דְּקַבֵּיל דָּמִים בָּעֵי שְׁטָרָא כְדִלְעֵיל. רַשִׁ"י: מו דְּנִיחָא לֵיהּ דְּלִקְּנֵי לֵיהּ שְׁטָרָא לַלּוֹקֵחַ כִּי הֵיכִי דְלָא מָצֵי לְמִהֲדַר בֵּיהּ. רַשִׁ"י: מז וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְתֵימַהּ דְּהָא אָמְרָן לְעֵיל דְּהַאי קְרָא לִשְׁטַר רְאָיָה בְעָלְמָא הוּא. וּבַגְּמָרָא, אֶלָּא מֵהָכָא וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י אַלְמָא יֵשׁ קִנְיָן אַף בְּסֵפֶר לְבַדּוֹ: מח וְשִׁיֵּר קִנְיַן חֲלִיפִין: מט בִּמְשִׁיכָה. לֹא אֲתָא לְמַעוֹטֵי אֶלָּא קִנְיָנִין דִּנְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת, דְּהַיְנוּ כֶּסֶף שְׁטָר וַחֲזָקָה. אֲבָל אִין הָכִי נַמִּי דְנִקְנִין בִּמְסִירָה וְהַגְבָּהָה. וְנָקַט מְשִׁיכָה מִשּׁוּם דְּרֹב קְנִיַּת מִטַּלְטְלִין בִּמְשִׁיכָה כוּ'. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: נ וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְתֵימַהּ דִּבְמִשְׁנָה ב' פֶּרֶק ד' דְּבָבָא מְצִיעָא מְפָרֵשׁ דְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנוֹת וַחֲכָמִים תִּקְּנוּ מְשִׁיכָה כוּ', וּבַגְּמָרָא סְתָמָא דְתַלְמוּדָא קָאָמַר דִּכְתִיב קָנֹה מִיַּד כוּ', וַהֲדַר אָמְרִינַן וּלְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר דְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנוֹת מַאי אִיכָּא לְמֵימַר, תַּנָּא תַּקַּנְתָּא דְרַבָּנָן קָתָנֵי: נא עִם. מַסְּקִינַן בַּגְּמָרָא דְלָא בָעִינַן צְבוּרִין וּמֻנָּחִין בַּקַּרְקַע: נב וְזוֹקְקִין. גּוֹרְרִין. הָרַ"ב פֶּרֶק ו' דִּשְׁבוּעוֹת מִשְׁנָה ג':

רמב"ם

נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף כו': נכסים שיש להם אחריות הם הקרקעות ואמנם נקראו כך לפי שאחריות הוא חזרה והשגה והחזרה וההשגה אמנם הוא על קרקע בלבד כיצד ראובן מכר שדה לשמעון וראובן חייב ללוי חוב שהוא קודם לזאת המכירה הנה לוי מוציא השדה המכור מיד שמעון אם לא תמצא אצל ראובן ממה שיגבה חובו וזהו ענין אחריות ושאין להם אחריות הם המטלטלין כולם לפי שאין יכול לוי להוציא מיד שמעון המטלטין שמכר ראובן אחר שקבל החוב מלוי. ואמנם שתהיה הקרקע נקנה בנתינת המעות הוא מה שנא' (ירמיה לב) שדות בכסף יקנו ועל מנת שלא יהיה מנהגם בזה המקום לכתוב את השטר אבל המקומות שנוהגין בהם לכתוב השטרות במקח וממכר לא קנה עד שיכתוב השטר אלא א"כ פירש שהוא בנתינת המעות בלבד יקנה. וענין קניית הקרקע בשטר הוא שיכתוב באיזה דבר שירצה שדי נתונה לך שדי קנויה לך או כל כיוצא בזה וזהו במתנה בלבד שיקנה בשטר אבל במקח וממכר לא קנה עד שיתן הדמים אלא אם כן היה מוכר שדהו מפני רעתה ומביאין אנו ראיה שקונין בשטר ממה שכתוב (שם) וכתוב בספר וחתום. והחזקה קונין בה לבדה לעולם בכל ענין ואנו עתידין לבאר מיניה בבבא בתרא במקומה ומהם שיבנה שום דבר או יהרוס איזה שיעור שיהיה בזה הקרקע שרוצה לקנותו בפני בעל הקרקע וכל זמן שיעשה שום דבר בגוף הקרקע ובעל הקרקע לא ימחה בידו נתקיים המקח ומחייב לזה המוכר בזה המכר ואם היה שלא בפניו צריך שיאמר לו לך חזק וקני והראיה שקונין בחזקה מה שנאמר וירשתם אותה וישבתם בה במה ירשתם בישיבה. ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה הביאו ראיה על זה ממה שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד רוצה לומר שהדבר שאפשר לתתו מיד ליד לא יתקיים קנינו אלא בנתינה מיד ליד. ומה שאמר שהמטלטלין נקנין עם נכסים שיש להן אחריות כגון שימכור ראובן לשמעון ככר של פלפלין ובית פלוני בכך וכך מעות כשקנה שמעון הבית באחד משלשה דרכים שהקרקעות נקנין בהם קנה הפלפלין עם זה הבית ואע"פ שלא משך אותן ואפילו שהיו הפלפלין במדינה אחרת ועל מנת שיאמר לו קני הני אגב הקרקע והביאו ראיה על זה ממה שנאמר (דה"ב כא) ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים מצורות ביהודה. וכבר זכרנו בזה הסדר במסכת כתובות (פ"ט הל"ז) שבכל מקום שנאמר במשנה שבועה שהיא שבועה בתורה או שבועה בתקנת חכמים כעין דאורייתא ואין מחייבין שבועת התורה בטענות קרקעות ועוד יתבאר זה במקומו במסכת שבועות (פ"ו ה"א) אבל נשבעין שבועת התורה על המטלטלין שנאמר כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים וגו' ואמר ונקרב בעל הבית אל האלהים וכבר זכרנו שמודה במקצת הוא המחוייב שבועת התורה אבל אם כפר בכל זה הוא פטור ר"ל שישבע היסת כמו שבארנו בסוף כתובות ואם היה טוען ראובן לשמעון מנה ובית פלוני והודה לו במקצת המנה חייב שבועת התורה על כפירת קצת המנה וישבע ג"כ על כפירת הבית על ידי גלגול וגלגול שבועה מן התורה לפי שנאמר בסוטה אמן אמן ובא בקבלה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר וכו' כמו שביארנו במקומו (פ"ב ה"ה דסוטה) לפיכך כל מי שנתחייב שבועה יכול המשביעו לגלגל עליו בכלל שבועתו כל מה שירצה ממה שיתלה בטענה הראשונה או לא יתלה בה ומכח דברי יתבאר לך שכל מי שטוען לחבירו קרקעות והודה באחד מהם או טען עליו כלים וקרקעות והודה במטלטלין וכפר בקרקעות כולם או הודה בקצתם וכפר בכל המטלטלין הרי הוא בכל אלו החלקים פטור מן התורה משבועה וחייב בשבועת היסת בכל טענה מהם וכמו כן מי שטען על חבירו במטלטלין והזמין קצתם ואמר לו זהו שיש לך בידי טול והילך אינו מחוייב אלא שבועת היסת ושמור אלו העיקרים כולם ודי בהם: