קידושין פרק א משנה ח

הַסְּמִיכוֹת, וְהַתְּנוּפוֹת, וְהַהַגָּשׁוֹת, וְהַקְּמִיצוֹת, וְהַהַקְטָרוֹת, וְהַמְּלִיקוֹת, וְהַהַזָּאוֹת, וְהַקַּבָּלוֹת, נוֹהֲגִין בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים, חוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וּנְזִירָה, שֶׁהֵן מְנִיפוֹת:

ברטנורא

הַסְּמִיכוֹת וְהַתְּנוּפוֹת. אֵינָהּ סוֹמֶכֶת, וְאֵינָהּ מְנִיפָה, וְאֵינָהּ מַגֶּשֶׁת מִנְחָה בְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית כְּמִשְׁפָּטָהּ, אִם הִיא כֹהֶנֶת, וְאֵינָהּ קוֹמֶצֶת וְלֹא מַקְטֶרֶת, וְאֵינָהּ מוֹלֶקֶת עוֹף, וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת דָּם בַּמִּזְרָק, וְאֵינָהּ מַזָּה דָם: חוּץ מִסּוֹטָה וּנְזִירָה שֶׁהֵן מְנִיפוֹת. מִנְחָתָן בְּעַצְמָן, שֶׁמִּנְחָתָן טְעוּנָה תְנוּפָה בַבְּעָלִים:

תוספות יום-טוב

עז סְמִיכוֹת. נִרְאֶה דְמֵהַגָּשׁוֹת וָאֵילָךְ מַיְרֵי בְּכֹהֲנִים, אֲבָל סְמִיכוֹת וּתְנוּפוֹת אָיְרֵי בְיִשְׂרָאֵל. תּוֹסָפוֹת. וּבַגְּמָרָא יָלְפִינַן לְכֻלְּהוּ, מֵהֶן מִקְּרָאֵי וּמֵהֶן בְּהֶקֵּשׁ, וּבְקַל וָחֹמֶר. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְאַף עַל גַּב דְּאֵינָן כְּשֵׁרִים אֶלָּא בַּיּוֹם וַהֲווּ מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, אִיצְטְרִיכוּ קְרָאֵי לְמִפְסַל הַקָּרְבָּן. וּסְמִיכָה דְלָא מִפְסַל הַקָּרְבָּן בִּסְמִיכָתָהּ, אִיצְטְרִיךְ, דַּהֲוָה אֲמִינָא דְאִתַּקַּשׁ לִשְׁחִיטָה דִכְשֵׁרָה בְנָשִׁים מִשּׁוּם דִּכְתִיב וְסָמַךְ וְשָׁחַט. וּתְנוּפָה, הֲוָה אֲמִינָא דְּנֵילַף מִסּוֹטָה כוּ'. וְכָתְבוּ עוֹד, וּמְחֻסְּרֵי בְגָדִים לֹא הֲווּ, כֵּיוָן דְּלֹא נִצְטַוּוּ בָּהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: עח וְהַהַזָּאוֹת. וְהוֹלָכָה וּזְרִיקָה לֹא קָתָנֵי, דְּהוֹלָכָה בִּכְלַל קַבָּלָה, שֶׁהֲרֵי מִן וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן נָפְקָא נַמִּי קַבָּלָה, וּזְרִיקָה בִּכְלַל הַזָּאָה. תּוֹסָפוֹת: עט סוֹטָה. מְפֹרָשׁ רֵישׁ פֶּרֶק ג' דְּסוֹטָה. וּנְזִירָה, אָתְיָא כַּף כַּף מִסּוֹטָה. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות כו': כל אלו המנויות באו בלשון זכר אמר וסמך ידו והניף והגיש וקמץ והקטיר ומלק ואמר והקריבו בני אהרן ואמר בתורת כהנים והקריבו זה קבלת הדם ואמר והזה מן הדם ואמר במנחת סוטה ולקח הכהן מיד האשה ואמר במי שמביא קרבן שלמים ידיו תביאנה את אשי מה שלמים תנופה בבעלים אף סוטה תנופה בבעלים ומעשה תנופה בבעלים כמו שזכרנו כהן מכניס ידו תחת יד הבעלים ומניף ולמדנו הנזיר מסוטה לפי שנאמר בסוטה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון ונאמר בנזיר ונתן על כפי הנזיר ודין הנזירה והנזיר בענין הקרבן שוה למה שנאמר בתחלת הפרשה איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר והוא מה שאמר אתיא כף כף מסוטה: