בבא קמא פרק ח משנה ז

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ, אֵין נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת וְגוֹ'. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְגוֹ'. הָאוֹמֵר סַמֵּא אֶת עֵינִי, קְטַע אֶת יָדִי, שְׁבֹר אֶת רַגְלִי, חַיָּב. עַל מְנָת לִפְטֹר, חַיָּב. קְרַע אֶת כְּסוּתִי, שְׁבֹר אֶת כַּדִּי, חַיָּב. עַל מְנָת לִפְטֹר, פָּטוּר. עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי, עַל מְנָת לִפְטֹר, חַיָּב, בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ:

ברטנורא

עַל מְנָת לִפְטֹר חַיָּב. אִם שְׁאָלוֹ חוֹבֵל לַנֶּחְבָּל, עַל מְנָת לִפְטֹר אוֹתִי אַתָּה אוֹמֵר סַמֵּא אֶת עֵינִי, וְהֵשִׁיבוֹ הַנֶּחְבָּל הֵן, אַף עַל פִּי כֵן חַיָּב, שֶׁיֵּשׁ הֵן שֶׁהוּא כְּלָאו, וּבִלְשׁוֹן תְּמִיהָא אָמַר לוֹ הֵן, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִמְחֹל עַל צַעַר גּוּפָן ^מ. אֲבָל הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שַׁבֵּר אֶת כַּדִּי, וּשְׁאָלוֹ הַמַּזִּיק עַל מְנָת לִפְטֹר אוֹתִי אַתָּה אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהֱשִׁיבוֹ נִזָּק לָאו, זֶה הַלָּאו הוּא כְּהֵן, וּכְאִלּוּ אָמַר לוֹ וְכִי לֹא אָמַרְתִּי לְךָ עַל מְנָת לִפְטֹר, וּלְפִיכָךְ פָּטוּר, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִמְחֹל עַל נִזְקֵי מָמוֹן:

תוספות יום-טוב

לז אַף עַל פִּי כוּ'. סְתָמָא הִיא, וְלֹא רַבִּי עֲקִיבָא קָאָמַר לַהּ. רַשִׁ"י: לח אֵין כוּ'. צַעַר שֶׁדּוֹאֵג עַל בָּשְׁתּוֹ. רַשִׁ"י: לט הָשֵׁב וְגוֹ'. וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ. וּמִמֵּילָא שֶׁיְּפַיְּסֶנּוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל. כִּי מִי פֶתִי יָסוּר הֵנָּה לְבַקֵּשׁ מֵאָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יָמוּת עַל חֶטְאוֹ אֲשֶׁר חָטָא נֶגֶד זֶה הָאָדָם עַצְמוֹ וְלֹא יְפַיְּסֶנּוּ תְּחִלָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: מ וּלְפִיכָךְ סַמֵּא אֶת עֵינִי לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַכָּאָה וּפְצִיעָה בְּלֹא חֶסְרוֹן רָאשֵׁי אֵבָרִים נַמִּי. וְכֵן בַּסֵּיפָא לֹא נָקַט אֶלָּא נִזְקֵי מָמוֹנוֹ, דִּבְהָכִי פָּטוּר, וְנָקַט סַמֵּא לְלַמְּדֵנוּ דְּאִם אָמַר בְּפֵרוּשׁ עַל מְנָת לִפְטֹר דְּפָטוּר אֲפִלּוּ בְּהָנֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: מא פָּטוּר. מַתְנִיתִין דְּאָתֵי לְיָדֵיהּ בְּתוֹרַת שְׁמִירָה, וַהֲדַר אָמַר לוֹ שְׁבֹר כוּ'. וּמִשּׁוּם הָכִי אִי לָאו דְּאָמַר לֵיהּ עַל מְנָת לִפְטֹר הֲוָה חַיָּב, דִּשְׁבֹר עַל מְנָת לְשַׁלֵּם קָאָמַר, דְּמִתְחַיֵּב כְּבָר בִּשְׁמִירָה. אֲבָל אִי לֹא אָתֵי לְיָדֵיהּ מֵעוֹלָם בְּתוֹרַת שְׁמִירָה, אֶלָּא עַכְשָׁיו אָמַר לֵיהּ שְׁבֹר, פָּטוּר, אֲפִלּוּ כִּי לֹא אָמַר עַל מְנָת לִפְטֹר. בַּגְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: מב חַיָּב. אֲפִלּוּ אָמַר לֵיהּ עַל מְנָת שֶׁאֲנִי אֲשַׁלֵּם, חַיָּב. דְּאֵין שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵרָה. וְדּוּמְיָא דְּרֵישָׁא נָקַט. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

אע"פ שהוא נותן לו אין נמחל לו עד כו': אמרו יש הן שהוא כלאו והוא זה שיאמר לו בנזק גופו ע"מ לפטור כי מן הידוע כי אין אדם מוותר בכמות זה ולפיכך חייב: