בבא מציעא פרק ד משנה א

הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב. הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחשֶׁת. מָעוֹת הָרָעוֹת קוֹנוֹת אֶת הַיָּפוֹת, וְהַיָּפוֹת אֵינָן קוֹנוֹת אֶת הָרָעוֹת. אֲסִימוֹן קוֹנֶה אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת אֲסִימוֹן. מִטַּלְטְלִין קוֹנִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמִּטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה:

ברטנורא

הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא חָשׁוּב לִהְיוֹת מַטְבֵּעַ וְחָרִיף לִנָּתֵן בְּהוֹצָאָה, דִּין מָעוֹת יֵשׁ לוֹ, וְאֵינוֹ קוֹנֶה אֶת שֶׁכְּנֶגְדּוֹ שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב מַטְבֵּעַ וְאֵינוֹ חָרִיף בְּהוֹצָאָה כְמוֹתוֹ. וּמִי שֶׁאֵין טִבְעוֹ חָשׁוּב וְחָרִיף, דִּין פֵּרוֹת יֵשׁ לוֹ, וּמְשִׁיכָתוֹ הוּא קִיּוּם דָּבָר. לְפִיכָךְ מִכִּי מָשַׁךְ הָאֶחָד דִּינְרֵי זָהָב, קָנָה הַשֵּׁנִי דִּינְרֵי כֶסֶף ^א בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם ^ב, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. דְּדִינְרֵי זָהָב הֲווּ פֵּרוֹת לְגַבֵּי דִּינְרֵי כֶסֶף: וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב. דְּדִינְרֵי כֶּסֶף שֶׁהֵם חֲרִיפִים בְּהוֹצָאָה, דִּין מָעוֹת יֵשׁ לָהֶם לְגַבֵּי דִּינְרֵי זָהָב. וְאִם מָשַׁךְ הָאֶחָד דִּינַר כֶּסֶף, לֹא קָנָה הָאַחֵר דִּינַר זָהָב עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ, דְּמָעוֹת אֵינָן קוֹנוֹת. וְהַיְנוּ טַעֲמָא נַמִּי שֶׁנְּחֹשֶׁת קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף, דִּפְרוּטוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת שֶׁאֵין טִבְעָן חָשׁוּב כָּל כָּךְ, הֲווּ פֵּירֵי לְגַבֵּי דִינְרֵי כֶסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחֹשֶׁת: מָעוֹת הָרָעוֹת. שֶׁנִּפְסְלוּ ^ד: אֲסִימוֹן. שֶׁנַּעֲשָׂה בְּמִדַּת הַמַּטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא טִבְּעוּ עָלָיו צוּרָה ^ה: כָּל הַמִּטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה. אִם הֶחְלִיף אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ הָאֶחָד קָנָה חֲבֵרוֹ. וְהַאי כָּל ^ז, לַאֲתוֹיֵי אֲפִלּוּ כִּיס מָלֵא מָעוֹת בְּכִיס מָלֵא מָעוֹת:

תוספות יום-טוב

א כְּלוֹמַר שֶׁיִּתְחַיֵּב לוֹ בְּדִינְרֵי כֶּסֶף שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ. וְלֹא בְתוֹרַת חֲלִיפִין דְּהַיְנוּ שֶׁכְּשֶׁמָּשַׁךְ זֶה נִקְנִים לוֹ דִּינְרֵי כֶסֶף וּבִרְשׁוּתוֹ הֵם, שֶׁאֵין קוֹנִין בְּפֵרוֹת, וְאֵין הַמַּטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין. אֶלָּא בְּתוֹרַת דָּמִים אַיְרִינַן, כְּלוֹמַר לְחַיְּבוֹ בְּדִינְרֵי כֶסֶף. וְתָנֵי הַזָּהָב מְחַיֵּב. גְּמָרָא: ב כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ. אִי אָמַר לוֹ מֵאַרְנָקִי חֲדָשָׁה יָהֵיבְנָא לָךְ, לֹא מָצֵי יָהֵיב לֵיהּ מֵאַרְנָקִי יְשָׁנָה, אַף עַל גַּב דַּעֲדִיפֵי מִנַּיְהוּ וְכוּ'. גְּמָרָא: ג הַנְּחֹשֶׁת כוּ'. אַף עַל גַּב דְּכָל שֶׁכֵּן הוּא מֵרֵישָׁא. אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמֵינָא הָנֵי פְרִיטֵי בְּאַתְרָא דְּסָגְיֵי אִנְהוּ חָרִיפֵי טְפֵי מִכַּסְפָּא אֵימָא טִבְעָא הָוֵי, קָא מַשְׁמַע לָן כֵּיוָן דְּאִיכָּא דּוּכְתָּא דְּלֹא סָגְיֵי בָּהּ, פֵּירֵי הָווּ. גְּמָרָא: ד כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, תֵּימַהּ דְּכָל שֶׁכֵּן הִיא מֵרֵישָׁא. לְכָךְ נִרְאֶה דְּמָעוֹת הָרָעוֹת הַיְנוּ שֶׁיּוֹצְאוֹת קְצָת: ה אִצְטְרִיךְ, אַף עַל גַּב דְּאֵינוֹ חָסֵר כִּי אִם מְעַט וּבְדָבָר מֻעָט יַטְבִּיעוּ הַרְבֵּה מֵהֶם. תּוֹסָפוֹת: ו מִטַּלְטְלִין כוּ'. אַשְׁמְעִינַן דְּקוֹנִין אֲפִלּוּ מַטְבֵּעַ, כְּמוֹ מָעוֹת רָעוֹת וַאֲסִימוֹן, דְּמִקְרֵי פֵּירָא לְגַבֵּי כַּסְפָּא. וְהֵם אֵינָן קוֹנִין מִטַּלְטְלִין, דְּמִקְרֵי טִבְעָא לְגַבֵּי מִטַּלְטְלִין. תּוֹסָפוֹת: ז אֵינוֹ מוֹסִיף אַדִּלְעֵיל, דְּלָאו בְּמִטַּלְטְלִין בִּלְבַד הוּא אֶלָּא בְּמִטַּלְטְלִין וּמַטְבֵּעַ בְּיַחַד. וְכֵן נִרְאֶה גִּרְסַת רַשִׁ"י דְּכָתַב וְהַאי כָּל כוּ' וְלֹא כָּתְבוּ וְהַאי זֶה הַכְּלָל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

קונה הזהב את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב כו': והעיקר בכל זה מה שקדם לך פירושו בפרק ראשון מקדושין כי קניית המטלטלין תהיה במשיכת הסחורה לא בנתינת הדמים והזהב והנחשת והמעות שאינם עוברים בכ"מ באותו [מקום ובאותו] זמן והם הנקראים מעות הרעות וכמו כן חתיכות כסף שאינן מצוירות והם הנקראים אסימון כלם הם סחורות כנגד המעות המצויירות שהם מטבע שלוקחין ומוכרין בהם ודע כי דינרי זהב הדינרין המצוירין העוברים בהוצאה באותו זמן ובאותו מקום גם הם דמים ואין הפרש ביניהם ובין המעות אלא הכל הם דמים לא פירות: