בבא מציעא פרק ט משנה ח

הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְזָרְעָהּ שְׂעֹרִים, לֹא יִזְרָעֶנָּה חִטִּים, חִטִּים, יִזְרָעֶנָּה שְׂעֹרִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר. תְּבוּאָה, לֹא יִזְרָעֶנָּה קִטְנִית, קִטְנִית, יִזְרָעֶנָּה תְבוּאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר:

ברטנורא

הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְזָרְעָהּ שְׂעֹרִים. בַּחֲכִירוּת כָּךְ וְכָךְ שְׂעֹרִים אוֹ חִטִּים אוֹ מָעוֹת ^כא: לֹא יִזְרָעֶנָּה חִטִּים. שֶׁהַחִטִּים מַכְחִישׁוֹת הַקַּרְקַע [יוֹתֵר] מִן הַשְּׂעֹרִים: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר. שֶׁקָּשֶׁה לַקַּרְקַע כְּשֶׁזּוֹרְעִים אוֹתָהּ שָׁנָה מִמִּין זֶה וְשָׁנָה מִמִּין אַחֵר ^כב. וּלְעִנְיָן פְּסַק הֲלָכָה הַכֹּל לְפִי הַקַּרְקַע וּלְפִי הַמָּקוֹם. אִם הִתְנָה עִמּוֹ בַּדָּבָר שֶׁמַּכְחִישׁ הַקַּרְקַע מְעַט אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹת וְלִזְרֹעַ דָּבָר שֶׁמַּכְחִישׁ הַרְבֵּה. וְאִפְּכָא שָׁרֵי:

תוספות יום-טוב

כא דְּאִי בְּקַבְּלָנוּת הָא אָמְרִינַן תִּכְחוֹשׁ אַרְעָא וְלֹא תִּכְחוֹשׁ מָרָהּ. וַהֲרֵי הוּא נֶהֱנֶה בְּשִׁנּוּי שֶׁל זֶה. רַשִׁ"י. מִפְּנֵי שֶׁהַשֶּׁבַח יִהְיֶה מֵעַתָּה בְּכִיסוֹ וְהוּא טוֹב לוֹ מִשֶּׁיִּשָּׁאֵר אוֹתוֹ שֶׁבַח עַצְמוֹ בַּקַּרְקַע. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְהַמַּגִּיד בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן כָּתַב דְּאַדְּרַבָּה בְּקַבְּלָנוּת לֹא יְשַׁנֶּה, שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר בְּזוֹ אֲנִי רוֹצֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: כב הָכִי נַמִּי פָּסַק עִמּוֹ חִטִּין שֶׁמָּא הוּא זָרְעָהּ חִטִּין בְּשָׁנָה שֶׁעָבְרָה, וְאִם יִזְרָעֶנָּה זֶה שְׂעֹרִין, נִמְצָא זֶה מְקַלְקְלָהּ. רַשִׁ"י: כג לֹא כוּ'. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁהַקִּטְנִית מַכְּחֶשֶׁת הַקַּרְקַע יוֹתֵר מִן הַתְּבוּאָה. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא כו': דיני משנה זו הם כפי שינוי הארצות ועיקר הדבר הוא כשיפסוק עמו לחרוש שדה ולזרוע מין ממיני הזרעים יש לו לזרוע מה שהזיקו בקרקע מעט מאותו הדבר שפסק עמו ולא יזרע מה שהזיקו גדול ממנו ועושים בזה על פי שיודעים בטבע אותו המקום בזריעה מן המתעסקין בחרישתה ועבודתה: