סנהדרין פרק יא משנה ד

אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ לֹא בְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ וְלֹא בְבֵית דִּין שֶׁבְּיַבְנֶה, אֶלָּא מַעֲלִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ עַד הָרֶגֶל וּמְמִיתִין אוֹתוֹ בָרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְעַנִּין אֶת דִּינוֹ שֶׁל זֶה, אֶלָּא מְמִיתִין אוֹתוֹ מִיָּד, וְכוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין שְׁלוּחִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי נִתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין:

ברטנורא

וְלֹא בְבֵית דִּין שֶׁבְּיַבְנֶה. שָׁאֲלוּ לְבֵית דִּין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְאָמְרוּ לוֹ, וְחָזַר לְעִירוֹ וְשָׁהָה שָׁם יָמִים רַבִּים עַד שֶׁגָּלְתָה סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה לְיַבְנֶה וְאַחַר כָּךְ הוֹרָה כְבַתְּחִלָּה, אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ בְיַבְנֶה יז, אַף עַל פִּי שֶׁסַּנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה שָׁם, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הַבַּיִת קַיָּם, כֵּיוָן שֶׁסַּנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹמָהּ יח בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית:

תוספות יום-טוב

טז  אֵין מְמִיתִין כוּ'. אֲבָל דָּנִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ. גְּמָרָא. וְעַיֵּן פֶּרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ה': יז רַשִׁ"י. וְצָרִיךְ לְפָרֵשׁ אֶלָּא מַעֲלִין כוּ' כְּשֶׁהַבֵּית דִּין חוֹזֵר. וְהַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ וְהֶעֱלוּ דְּדַוְקָא כְשֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ קֹדֶם שֶׁגָּלְתָה, דִּלְאַחַר שֶׁגָּלְתָה בָּטְלָה דִינֵי נְפָשׁוֹת. וְלִי נִרְאֶה דְּאֶלָּא מַעֲלִין אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַל בֵּית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ: יח דְּתַנְיָא, אֶל הַמָּקוֹם, מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם: יט רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. בַּגְּמָרָא, אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וְכִי נֶאֱמַר יִרְאוּ וְיִירָאוּ. וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יִשְׁמְעוּ וְיִירָאוּ, לָמָּה מְעַנִּין וְכוּ':

רמב"ם

אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו כו': מבואר הוא שאין ממיתין ולא דנין אלא בעדים והתראה לפי שאין בכל מחויבי מיתות או כרת מי שאינו צריך התראה אלא מסית ועדים זוממין לפי שמציאות דין מסית אי אפשר בו התראה כמו שנתבאר בפרק שביעי וכן עדים זוממין אילו התרינו בהם במה שהם מעידים היה נעדר מציאות דין זה והתורה המציאו ודן בו. והלכה כרבי עקיבא:
לראש הדף גלול מסך