הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף א

אסור לספר לשון הרע על חבירו אפילו שהדברים אמת, ואפילו בפני אדם יחיד. וככל שיתרבו השומעים, כך גדול עוון המספר. כי חבירו מתגנה יותר, כיון שגנותו מתפרסם ליותר אנשים, וגם כי מכשיל יותר אנשים בשמיעת לשון הרע.

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ב

ההיתר שיש בחז"ל לספר לשון הרע "בפני שלושה", מדובר בסיפור דבר שאינו גנאי גמור, ומשתמע ל-2 פנים. ודבר כזה תלוי לפי נימת המספר בעת שמספר. אם מספר דבר כזה בפני שלושה, מותר. כיון שיודע שוודאי יגיעו הדברים לאוזני מי שמספר עליו, ולכן יספר באופן החיובי.

פרק ט' שער התורה

ולענין של להתבונן בדרכי האבות, רמז לנו הכתוב בשיר השירים (א' פסוק ז'). כנסת ישראל שואלת "איכה תרעה", מהיכן יהיה לנו השפעה בימינו. "איכה תרביץ בצהרים", הכיצד נתמודד עם קשיי הזמן בדורנו. ועל זה התשובה "אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן". שנתבונן בדרכי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ועל ידי זה נקבל השפעה כמו שהיה לאבותינו ויוקל לנו עם קשיי הזמן. וכעין זה מצאתי גם בזוהר הקודש. שהפסוק מעורר אותנו לחזק בנינו לתורה, ועל ידי זה יהיה לנו כח להגן עליהם, ונתקיים בין העמים. וזה לשון הזוהר (תרגום): "אם לא תדעי לך" להתחזק בגלות ולהגן על בנייך, "צאי לך" להתחזק "בעקבי הצאן". אלו הם ילדים שבבית רבן שלומדים תורה, ומהם תטלי כח להגן על בנייך.