הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ג', סעיף ב'

אם ראובן סיפר על שמעון בפני לוי. והלך לוי וסיפר את הדברים לשמעון. אסור לשמעון לומר אחר כך לראובן : איך דיברת עלי בפני לוי? כי על ידי זה עובר רכילות על לוי. ואפילו אם לא יזכיר לו מפורש שלוי סיפר לו. אם על ידי זה יבין ראובן מעצמו מי סיפר לשמעון, אסור לומר לו.

הלכות רכילות, כלל ג', סעיף ג' ד'

ודע עוד, שאיסור רכילות נקרא גם אם לא אומר בפני מי שנוגע לו הענין. כגון שאומר סתם לחברו , כך וכך שמעתי על ראובן, שסיפר על שמעון כך וכך. כי דרכם של כאלה סיפורים להתגלגל ולגרום מריבה בין פלוני לבין מי שסיפר עליו. וכל שכן שאסור לספר לאדם מה שסיפרו על בניו וקרוביו, כיון שדרך האדם להתרגז מכאלה סיפורים. ואם כוונתו כשמספר לחבירו על מנת שיוכיח את ראובן שסיפר לשון הרע על שמעון, עיין בחלק א' כלל י' סעיף ו.

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (3)

וגדול ההפקר ששורר בענין למי שרגיל בלשון הרע. כי אם ישאלו אותו למה דיבר לשון הרע, יתרץ מאה היתרים שאין זה לשון הרע. וכאשר יוכיחו לו שזה כן לשון הרע, יאמר שעל אדם כזה מותר לומר לשון הרע. וכמה שישכנעו אותו יותר, יותר יגדיל בלשון הרע ויאמר שהלה אינו בכלל "עמיתך". ורק בלשון הרע שייך כזה ענין, אדם שיוכיחו אותו באכילת בשר לא כשר, לא ימשיך לאכול בפני המוכיח. אם כן, זה מגדיל את הענין של מת מצוה, כי רק במצווה זה שייך כשמוכיחים שהמוכח ממשיך בסורו גם לאחר שהוכיחו לו.