הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ה', ו'
אסור קבלת רכילות הוא גם אם שמע מאדם שנאמן עליו כ-2 עדים. ואפי' אין אם אין שום צד זכות.
וכל זה אם אין תועלת לעתיד, אבל אם יש תועלת שיידע להישמר לעתיד מותר לקבל ולהאמין, אבל לא לספר לאחרים. אלא אם כן יש תועלת אם יספר להם.
וכל זה אם סיפור לו שראה בעצמו, אבל אמר ששמע מאחרים, אין היתר להאמין לו והרי הוא כשאר אדם שסיפר לו.
וכל היתר זה הוא רק באדם שמכיר היטב ומאמין לו תמיד כעדות 2 עדים. אבל אם בשאר דברים אין מאמין לו, ורק ברכילות נוח לו להאמין לו, וודאי שיש בזה אסור קבלת לשון הרע ורכילות.
הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ז'
וכל זה בזמן התלמוד, אבל בימינו פסקו שאין לאדם לומר שפלוני נאמן עליו כ-2 עדים. לכן אסור בכזה מקרה לקבל, רק לחשוש.
וכמה טועים האנשים שנזהרים בלשון הרע ורכילות, אבל אם שומעים ממשפחתם מאמינים, כי הם וודאי לא ישקרו להם. וטעות היא, כי אין חילוק אם המספר נאמן עליו או לא.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (1)
על כן האיש הנבון צריך מאוד להתחזק בענין זה, שמירת הלשון. ואז אשרי לו עכשיו ולהבא. כי אפי' בשאר מצוות אם יתחזק במצוה אחת לא לעבור עליה בכלל, שכרו גדול מאוד.
וכתוב בפסוק "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". וידוע שכל בן אדם היה רוצה לעצמו פרנסה קבועה, אפי' ברווח מועט. וכל שכן ברווח מרובה. אם כן כל שכן מצווה זו היא פרנסה תמידית ורווח מרובה. כי יכול לקיים אותה בין בביתו, בין בבית המדרש, ובין כשהולך בשוק ורואה אנשים דוברי רכיל יכול להתרחק מהם.
וכמו שאמרו חז"ל (קדושין ל"ט:) ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. כללו של דבר: מצוה זו אפשר להרויח ממנה מהבוקר עד הלילה, בלי הרבה טרחה. וגם השכר מרובה, כי על כל רגע ורגע ששומר פיו זוכה לאור הגנוז.
