הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ז', סעיף ב'

אסור רכילות הוא גם על עם הארץ, כיון שהוא בכלל "עמיתך".ומכל מקום לספר על תלמיד חכם יותר חמור מכמה סיבות. א. כי מן הסתם הרכילות היא של שקר, כיון שתלמיד חכם מן הסתם אינו עושה רעה או מגנה לאדם סתם. ב. יש ציווי לכבד תלמידי חכמים ולהידבק בהם, ועל אחת כמה וכמה לא לעורר מריבות עליו, שזה ההיפך מלהידבק בו. ג. כי ייכנס יותר שנאה בלב מי שסיפרו עליו הרכילות, אם שמע שסיפר עליו תלמיד חכם. וייכנס בליבו שנאה עליו.

פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (2)

ובפרט שידוע מה שאמרו חז"ל (יומא ט: גיטין נ"ז.) שבית שני נחרב בעוון שנאת חינם ולשון הרע. ואם עוון זה היה בכוחו להחריב את הבית הבנוי, על אחת כמה וכמה כוחו מלעכב לבנות את הבית החרב. על כן האיש שיחזק את עצמו בענין הזה בכל כוחו, וגם יזרז אנשים אחרים בענין זה למען כבוד ה' ותורתו שלא יהיו מצוותיה כהפקר, זכותו גדולה מאוד. כי באמת כלל ישראל בחזקת כשרים וצדיקים אך הסיבה לרפיון היא בגלל חוסר ידיעת ההלכות ופרטי הדינים שיש בענין הזה. וגם נעלם מהאנשים העצות איך להימלט מהיצר הרע בענין הזה. וכמו שכתבנו בשער השני. לכן מי שיעורר בענין הזה וודאי יתקבלו דבריו, ותהיה זכות הרבים תלויה בו.