הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ה', סעיף ג'

ואם הוא רואה בחברו דברים הניכרים שהולך להזיקו, מותר לו לברר אצל אנשים אם דעתו להזיק לו. ואין לחשוש שמא יספרו לו בגנותו.

הלכות רכילות, כלל ה', סעיף ד'

ודע, שכל הכללים שכתבנו בחלק א' בכלל ו' בקבלת לשון הרע לענין לחוש, הוא הדין בעניני רכילות. לכן צריך להיזהר מאוד אם שמע שחברו רוצה להזיק לו או עשה לו נזק, אסור להאמין אלא רק בדרך חשש בעלמא. דהיינו רק להיזהר ממנו, אבל לא שיהיה מסופק אם זה נכון או לא. כי מעמידין לאדם בחזקת כשרות ומן הסתם לא גרם לו רעה. ואסור לגרום לו שום רע, או הזק או ביוש ואפי' רק לשנוא אותו בלב. וכל שכן שהוא לא פטור בגלל מה ששמע מה שהוא מחויב לאדם. ומחויב לו עדיין בכל הטובות שהוא מחויב לכל יהודי. כיון שכל מה מה שמותר לחוש הוא רק כדי לשמור את עצמו להבא, אבל לא בשום ענין אחר.

פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (2)

ובפרט שידוע מה שאמרו חז"ל (יומא ט: גיטין נ"ז.) שבית שני נחרב בעוון שנאת חינם ולשון הרע. ואם עוון זה היה בכוחו להחריב את הבית הבנוי, על אחת כמה וכמה כוחו מלעכב לבנות את הבית החרב. על כן האיש שיחזק את עצמו בענין הזה בכל כוחו, וגם יזרז אנשים אחרים בענין זה למען כבוד ה' ותורתו שלא יהיו מצוותיה כהפקר, זכותו גדולה מאוד. כי באמת כלל ישראל בחזקת כשרים וצדיקים אך הסיבה לרפיון היא בגלל חוסר ידיעת ההלכות ופרטי הדינים שיש בענין הזה. וגם נעלם מהאנשים העצות איך להימלט מהיצר הרע בענין הזה. וכמו שכתבנו בשער השני. לכן מי שיעורר בענין הזה וודאי יתקבלו דבריו, ותהיה זכות הרבים תלויה בו.