הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף א'
אסור לקבל לשון הרע, בין שהוא מדברים שבין אדם למקום ובין אם הוא מדברים שבין אדם לחבירו. שלא נאמין בלבנו שהסיפור אמת, כי על ידי זה יבוזה מי שסופר עליו, ואפילו לא יסכים בפרוש לסיפורו. כי אם מסכים בפרוש לסיפור, נחשב גם מספר ומקבל. והמקבל עובר ב"לא תשא שמע שוא". ואמרו חז"ל שזו היא אזהרה למקבל לשון הרע. ומלבד שאר הלאוין והעשין שמפורשים בפתיחה.
ואמרו חז"ל שכל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים. שנאמר "לא תשא שמע שוא", וסמוך לו "לכלב תשליכון אותו". עוד אמרו, שגדול עונש המקבל מהמספר.
הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ב'
גם על שמיעת לשון הרע בלבד יש איסור מן התורה, אפילו שבעת השמיעה אין דעתו לקבל את הדבר, כיון שמטה אוזניו. אך יש הבדל בין שמיעה לקבלה בכמה ענינים. כיון שבשמיעה אין איסור בלבד, אם נוגע לו לגבי להבא. כגון שמבין בתחילת סיפורו שהוא הולך לספר לו על פלוני שהוא אדם לא נאמן, והוא רצה להשתתף איתו בעסקו, או לעשות איתו שידוך. שבכזה מקרה מותר לשמוע כדי לחוש ולהיזהר ממנו. כיון שאין כוונתו לשמוע גנותו של חבירו, אלא להינצל ממנו שלא יבוא לידי היזק. ומותר לשמוע גם אם יסובב טובה על סיפורו, שיבדוק אם הסיפור אמת, ואם הוא אמת יוכיח אותו. ועל ידי זה ישוב מחטאו, או שישיב את הגזילה, או שיפייס את מי שחירף וגידף אותו. וכל מה שמותר הוא רק לשמוע, אבל לקבל ולהחליט שהדבר אמת אסור.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (3)
וזה לשון הזוהר פרשת לך לך:
ואמר ר' אבהו, בוא וראה כמה גדול שכרו של אדם הגורם לאדם אחר לחזור בתשובה. מנין לנו? ממה שכתוב : "ומלכי צדק מלך שלם".
תני רבי חיא רבה: בשעה שנשמת הצדיק המחזיק בתשובה אחרים יוצאת מן הגוף. מיכאל, השר הגדול שמקריב נפשות צדיקים לפני בוראו הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק. שנאמר "ומלכי צדק"- זה מיכאל ראש שומרי שערי צדק. "מלך שלם"-זו ירושלים של מעלה. "הוציא לחם ויין"- שהקדים ויצא לקראתו ואומר לו "שלום בואך". עד כאן הזוהר.
ובדף ס"ב ע"ב: "הכרוז מכריז בכל יום: אשריהם אלו שעוסקים בתורה, ואלו שמזכים לאחרים ללמוד תורה, ואלו שמעבירים על מידותיהם."
וגם יהיה בוודאי על ידי זה סיוע למהר ביאת הגואל במהרה בימינו. כמו שזה היה סיוע לגאולת מצרים, שלא היה בהם אז עוון לשון הרע. וכמו שמובא במדרש פרשת אמור "בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא אחד מהם פרוץ בעריות.
