הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף י"א

יש הרבה דברים שהעולם נכשלים בענין כששומעים לשון הרע ומותר "לחוש". וכללו של דבר הוא שצריך לחשוש ללשון הרע, רק לענין לשמור את עצמו מהנידון. אבל חס ושלום לא לעשות לו שום מעשה, או לגרום לו היזק. אפילו אם הלשון הרע יצא על ידי עד אחד כשר שהעיד עליו בבית דין, מועיל רק לענין שבועה אבל לא לענין שמותר להזיק לו. ויותר מזה, אפילו לשנוא אותו אסור, ולא נפטר מהחיובים שמחוייב לנידון מהתורה (כמו צדקה וכדומה).

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף י"ב

ואם כבר עבר ושמע לשון הרע והאמין בליבו, בין שהוא מחלקי הגנות שבין אדם לחבירו, ובין שבין אדם למקום – תיקונו שיתחזק להוציא הדברים מליבו שלא יאמינם, ויקבל על עצמו להבא שלא לקבל עוד לשון הרע על אדם מישראל. ויתודה על זה, ובזה יתקן הלאוין והעשין שעבר על ידי קבלת לשון הרע. כל עוד שלא סיפר לאחרים, שאז צריך לבקש סליחה ממי שסופר עליו הגנאי.

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (2)

ונבאר את דברינו. כי על פי רוב בא אסור מחלוקת לשון הרע ורכילות, בגלל שנדמה לו שנעשה לו עוול ומעמיד את הדבר על מידת הדין. ולא מוותר כלל. וממילא באים לידי מחלוקת לה"ר הקפדה ומריבה. אבל אם יחליט בדעתו תמיד שלמדה זו של להעביר על מדותיו צריך כל שנה להקציב סכום מסוים של כסף כמו על שאר המצוות, לא יקפיד כלל. כשם שבמצות ציצית, אם היה בזמנינו תכלת. או אתרוג אם לא היה אפשר להשיג רק ביוקר, וודאי שלא היה שובת מהמצווה בגלל זה. כמו כן בענין זה יתנהג במידת מעביר על מדותיו ויינצל מכמה עוונות עצומים. (ואף שאינה מצוות עשה, רק הנהגה טובה. בכל זאת לפי קטנות שכלנו אי אפשר לדעת דין תורה מתי מותר להקפיד על חבירו ולריב איתו, ומתי לא. כי לפעמים רק נדמה לו בסברא ודמיון שפלוני גרם לו נזק, ובאמת אין הדבר כן. ולכן מי שלא מעביר על מדותיו עלול לעבור ממש על גזל מחלוקת ולשון הרע. ובוודאי אסורים אלו חמורים יותר מאשר ביטול מצות עשה). ובזה ינצל מכמה רעות עצומות.