הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ה', סעיף א'
כשם שאסור לקבל לשון הרע מן התורה, אסור לקבל רכילות. שלא יאמין בליבו שאמת מה שסופר לו שכך עשה לו איש פלוני, או שכך סיפר אליו איש פלוני. והמקבל עובר בלא תעשה "לא תשא עליו שמע שוא" חוץ משאר הלאוין והעשין המפורטים בפתיחה.
ואמרו חז"ל "שלושה לשון הרע הורגתן, האומרו, המקבלו, ומי שנאמר עליו". שכן אם יאמין מי שסופר עליו הלשון הרע, חוטא גם בקבלת לשון הרע. "והמקבלו יותר מן האומרו".
ועוד אמרו חז"ל שכל המספר לשון הרע והמקבל לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים שנאמר "לא תשא שמע שוא" וסמוך לו נאמר "לכלב תשליכון אותו".
הלכות רכילות, כלל ה', סעיף ב'
וגם על שמיעת רכילות יש איסור גדול כמו בלשון הרע, אפילו אם בשעת השמיעה עוד לא גמר בדעתו אם יאמין או לא. ומכל מקום, איסור קבלת חמור ממנו. כי לענין שמיעה אם הוא מבין מתחילת הסיפור שאולי יהיה לו תועלת על להבא כדי להישמר מהיזק, בוודאי מותר לו לשמוע כדי שיידע לחשוש ולהישמר. וכל זה שהתירו לשמוע הוא רק בשביל לחשוש ולהישמר אבל לא להאמין לסיפור.
ועיין לעיל בהלכות שמירת לשון כלל ו' איך לנהוג בענין השמיעה לצאת ידי שמיים.
קטע מספר שמירת הלשון
שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (1)
ולא יטעה האדם לעצמו מה הרעש על זה שבני לא לומד תורה? וכי בשביל הוא לא יוכל להיות יהודי כמו שאר אנשי ישראל?
אולם האמת אינה כך. כי מוכח מברכות (ס"א:) ומעוד מקומות, שיהודי בלי תורה הוא כדג שנלקח מהמים. שאומנם הדג חי מעט, אבל ברור שכשהמים על גופו יתייבשו לגמרי, ימות לחלוטין
וכך היא קדושת ה' החופפת על עם ישראל, שעל ידה ישראל יחיו לנצח. כמו שכתוב "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". וכמו שפירשו חז"ל את הפסוק. שכל הדבקות במצוות הוא על ידי התורה. אבל ברגע שפורשים מהתורה, אט אט הלחלוחית של התורה מתייבשת, ומתרפים ממצוות. ומי יודע להיכן יגיעו.
ובאמת ענין זה מפורש בפסוק (ויקרא כ"ו) יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי (רש"י-להיות עמלים בתורה) וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה (משלא תלמדו, לא תעשו). טווְאִם-בְּחֻקֹּתַיתִּמְאָסוּ (מואס באחרים העושים), וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם (שונא התלמידי חכמים), לְבִלְתִּיעֲשׂוֹת (מונע מאחרים לקיים מצוות) אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי (כופר ואומר שלא ציויתים כלל), לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי (כופר בעיקר. הרי לנו יחד 7 עבירות. אחת גוררת את השניה. עד כאן מפירוש רש"י שם)
