הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ו', סעיף א'

אסור לקבל רכילות, גם אם היא סופרה לפני מספר אנשים. רק מותר לחשוש ולבדוק במקרה שזה יביא לו תועלת שיידע להישמר ממנו בעתיד.

הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ב'

אסור לקבל רכילות גם אם אמרו לו בפניו "אתה דיברת על פלוני כך וכך". בכל זאת אין שתיקתו ראיה שאכן אמר עליו כך וכך. ואפי' זה אדם שאין דרכו לשתוק בדרך כלל, אין ראיה מזה ששתק. כי אולי החליט הפעם להתגבר על טבעו ולשתוק. או שחושב שמילא גם אם יכחיש לא יועיל לו, ובכל זאת יאמינו למה שסיפרו עליו.

שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (1)

ולא יטעה האדם לעצמו מה הרעש על זה שבני לא לומד תורה? וכי בשביל הוא לא יוכל להיות יהודי כמו שאר אנשי ישראל? אולם האמת אינה כך. כי מוכח מברכות (ס"א:) ומעוד מקומות, שיהודי בלי תורה הוא כדג שנלקח מהמים. שאומנם הדג חי מעט, אבל ברור שכשהמים על גופו יתייבשו לגמרי, ימות לחלוטין וכך היא קדושת ה' החופפת על עם ישראל, שעל ידה ישראל יחיו לנצח. כמו שכתוב "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". וכמו שפירשו חז"ל את הפסוק. שכל הדבקות במצוות הוא על ידי התורה. אבל ברגע שפורשים מהתורה, אט אט הלחלוחית של התורה מתייבשת, ומתרפים ממצוות. ומי יודע להיכן יגיעו. ובאמת ענין זה מפורש בפסוק (ויקרא כ"ו) יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי (רש"י-להיות עמלים בתורה) וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה (משלא תלמדו, לא תעשו).  טווְאִם-בְּחֻקֹּתַיתִּמְאָסוּ (מואס באחרים העושים), וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם (שונא התלמידי חכמים), לְבִלְתִּיעֲשׂוֹת (מונע מאחרים לקיים מצוות) אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי (כופר ואומר שלא ציויתים כלל), לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי (כופר בעיקר. הרי לנו יחד 7 עבירות. אחת גוררת את השניה. עד כאן מפירוש רש"י שם)