הלכות שמירת הלשון

ציורים, סעיף א' ב'

א. אם הוא רואה שראובן רוצה לעשות שותפות עם שמעון בענייני מסחר. ושמעון אין מכיר טבע ראובן. והוא מכיר היטב את שמעון שלא חושש על ממון אחרים מפני טבעו הרע. יזהיר לראובן שלא ישתתף עם שמעון, וגם בזה ייזהר שיצטרפו כל הפרטים מהלכות רכילות ב. ואם כבר השתתף עמו בגלל שלא הכיר אותו. תלוי בזאת: אם הוא יודע שדבריו לא יתקבלו אלא רק לענין לחוש שיידע להיזהר בחשבונות, וישגיח בכל ענין וענין לא לבוא לידי הפסד, אז צריך לגלות לו בתנאי שיושלמו הפרטים. אבל אם הוא רואה שדבריו יתקבלו בעיני השומע, ועל ידי כך יבוא הפסד של ממש לשמעון, כגון שראובן יבטל השותפות או שאר עניני היזק, אסור לגלות לו.

ציורים, סעיף ג'

ג. ודע עוד שמאוד צריך להיזהר מלייעץ לאדם לעשות שותפות עם מישהו, אם הוא יודע איזה נזק שיכול לצאת מהשותפות. כגון אם השותף הוא עני, או אינו אדם נאמן. והוא לענין שידוך, או אומן שמבררים אצלו עליהם. כי כל האיסור של רכילות הוא לילך ולהרע לו. אבל להיפך, כגון להרע לראובן ולייעץ לו לעשות שותפות עם שמעון, או להשתדך איתו. והוא יודע שאם הדבר היה נוגע לו עצמו היה מתרחק מאנשים אלו, אסור גמור לייעץ לחברו בזאת כי הוא בכלל "לפני עור לא תתן מכשול". שאמרו חז"ל "שלא לתן לו עצה שאינה הוגנת". ויש אנשים שנכשלים בעניין זה מפני נגיעות אישיות. והוא עוון חמור, כי חמדת ממון מעבירם על אסור דאורייתא.

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (3)

וידעתי את טענת היצר שיאמר, אם ככה כל פעם תצטרך להוציא סכום כסף רב עבור ענינים אלו, וזהו דבר שאי אפשר. על כן אבאר דברי. שכאשר יתיישב אדם בליבו על חשבון שבוע אחד, יראה בעצמו שהרבה מן ההקפדות והמחלוקת והלשון הרע באו על דברים קטנים. שנדמה לו שפלוני נגע בעניניו בסכומים מועט. כי אין אנו מדברים בעשירים הגדולים, אלא בסתם בני אדם. ועל כן אם אדם יסכים להפסיד על זה סכום קצוב כל שנה, ממילא ניצל לפחות מאלף דיבורים אסורים. ויש בשווין את סכום הכסף שהסכים להפסיד עבור הענין. והבא ליטהר מסייעין בידו, ויזכה למידה זו של מעביר על מדותיו בשלימות. אבל אם לא יעשה כן ויקפיד על כל דבר קטן, יידע בעצמו שבוודאי יוכרח בסוף לבוא על ידי זה לידי דיבורים אסורים. ועלול לבוא חס ושלום לידי עניות, כמו שכתבתי (בשער הזכירה פרק ו') בשם "ספר הקנה" שעל ידי לשון הרע בא אדם לידי עניות.