הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ט', סעיף א'

-לעיל בהלכות לשון הרע כלל י' בארנו באיזה אופן מותר לספר לשון הרע אם אחד התנהג שלא כהוגן בענינים שבין אדם לחברו, והמספר מתכווין לתועלת. וכעת נבאר באיזה אופן מותר לספר רכיל מלכתחילה, אם המספר מתכווין בסיפורו לסלק את הנזקים. אם אחד רואה שחברו רוצה לעשות שותפות עם אחד, ומשער שעל ידי זה יסובב לחברו נזק, צריך לומר לו כדי להצילו מן הנזק. אך צריך לזה חמשה תנאים.

הלכות רכילות, כלל ט', סעיף ב'

ואלו התנאים: א. יזהר מאוד שלא יחליט מיד שיסובב לחברו רעה, רק יתבונן קודם היטב אם באמת ייצא רעה לחברו. ב. שלא יגדיל את הרעה יותר ממה שהיא. ג. שיכוון רק לתועלת לסלק הנזקין, ולא מצד שנאה על ההוא שרוצה לעשות שותפות. (וגם חשוב מאוד שיידע שמי שמספר לו יקבל דבריו, ותבוא תועלת. להוציא מקרה שיודע שלא יקשיב לו, ויעשה עמו שותפות. ואחר זמן כשיתרגז על השותף יאמר לשותף : יפה אמר עליך פלוני שלא כדאי לעשות איתך שותפות. וכך מכשיל אותו ברכילות) ד. אם הוא יכול לסובב את התועלת בלא צורך לרכל עליו, אסור לספר. ה. כל זה מותר רק אם לא יהיה רעה ממש לנדון, רק תוסר ממנו הטובה שהשני היה עושה איתו שותפות. אבל אם על ידי הסיפור יגיע לו רעה ממש, אסור לספר לו. כי צריך לזה עוד תנאים (ומבוארים בסעיף ה' ו'). וכל שכן אם הוא רואה שיסובב לנדון רעה יותר ממה שמגיע לו בדין, וודאי שאסור לספר. ועיין בסעיף ה'.

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (5)

וזה מה שאמר הכתוב "איש לשון בל יכון בארץ". פרוש: לא יהיה לו בסיס, וכן להתייצב על מעמדו תמיד, רק שיהיה נדחף מדחי אל דחי. וכמו שמסיים הפסוק : "יצודנו למדחפות". על כן אל יתנהג האדם כן, כי אם יעביר על מדותיו בכל הענינים, ויזכה עבור זה להזכר לחיים בבוא יום הזכרון. וגם ישאר על מצבו כמקודם, וגם הקדוש ברוך יוסיף לו בראש השנה את מה שנחסר לו על ידי המדה של מעביר על מדותיו. וזהו שאמר הכתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". פרוש: חפץ בשניהם, בחיים ובטוב, "נצור לשונך" וכו'. כי אם לא כן, מוכרח שיחסר לו אחד אפילו בעולם הזה על ידי רוב העבירות, החיים או הטוב. אבל כשינצור לשונו, יזכר גם לחיים וגם לטוב. כמו שמובא במדרש משלי, כשדרך האדם לדבר טוב, גם עליו המלאכים מדברים טוב למעלה.