הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף א'

איסור קבלת לשון הרע הוא אפילו אם המספר מספר בפרסום לפני כמה אנשים. אף על פי כן אין להחליט מחמת זה שהסיפור אמת. רק יש לחוש ולחקור את הדבר, ואם יתברר שהסיפור נכון, יוכיחו את מי שסופר עליו שעשה מעשה רע.

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ב'

אין שום היתר להאמין בלשון הרע אפילו אם המספר סיפר לו את הלשון הרע בפניו. כיון שלא שמענו שום הודעה על זה מפי הנידון, וכל שכן אם לא ממש מספר בפניו. רק אומר שהיה מספר את הסיפור בפניו, שאין להאמין לו בגלל זה. ואפילו אם מי שסיפרו עליו נוכח שם ושותק, אין לקחת מזה ראיה שהסיפור אמת. ואפילו הוא אדם שאין דרכו לשתוק, והפעם שותק, אולי התגבר על טבעו והחליט לא לענות על ריב. או בגלל שראה שלא יעזור כמה שיכחיש, לא יאמינו לו. לכן אסור ליקח משתיקתו ראיה שהסיפור אמת.

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (5)

וזה מה שאמר הכתוב "איש לשון בל יכון בארץ". פרוש: לא יהיה לו בסיס, וכן להתייצב על מעמדו תמיד, רק שיהיה נדחף מדחי אל דחי. וכמו שמסיים הפסוק : "יצודנו למדחפות". על כן אל יתנהג האדם כן, כי אם יעביר על מדותיו בכל הענינים, ויזכה עבור זה להזכר לחיים בבוא יום הזכרון. וגם ישאר על מצבו כמקודם, וגם הקדוש ברוך יוסיף לו בראש השנה את מה שנחסר לו על ידי המדה של מעביר על מדותיו. וזהו שאמר הכתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". פרוש: חפץ בשניהם, בחיים ובטוב, "נצור לשונך" וכו'. כי אם לא כן, מוכרח שיחסר לו אחד אפילו בעולם הזה על ידי רוב העבירות, החיים או הטוב. אבל כשינצור לשונו, יזכר גם לחיים וגם לטוב. כמו שמובא במדרש משלי, כשדרך האדם לדבר טוב, גם עליו המלאכים מדברים טוב למעלה.