הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ט', הלכה יא

וכל זה אם הוא רוצה להזהירו שלא יבוא לידי אונאה. אבל אם כבר קנה סחורה מאחד ויודע שרמהו : או בשוו המקח או בשאר חסרונות - תלוי בכך. אם על פי דין תורה אין ללקוח טענה על המוכר בין מפני שהאונאה היתה פחות משישית, או שעבר הזמן מכדי שיראה לתגר או קרובו (שלאחר זמן זה אין יכול להחזיר המקח), או שאר סיבה שבגללה יפסיד הלקוח. בוודאי מי שהולך ומספר ללקוח איך פלוני רמהו וודאי עובר על אסור רכילות. כיון שעל פי דין תורה אין לו ללקוח טענה על המוכר, נחשבים דבריו רכילות בעלמא. ואפילו אם המתאנה (הלקוח) שואלו לא יאמר לו האמת. וכל שכן אם הוא רואה שעל פי דיבורו יכול המוכר לבוא לידי הפסד, כגון שלא ישלם לו את שאר מה שחייב לו או שיתפסנו -שלא יספר. ואם סיפר עוון גדול למביא לזה. אבל אם הוא רואה שעל פי דין תורה יהיה הדין עם הלקוח, ואם היה יודע הלקוח לא היה מתרצה לוותר, צריך לומר לו את האמת כדי שיוציא מהמוכר אונאתו. ובלבד שיהיה זהיר באופנים הבאים.

הלכות רכילות, כלל ט', הלכה יב

א. שלא יגדיל את את הספור או העוולה יותר ממה שהם. ב. שיהיה כוונתו לעזור ללקוח, ולא לשמוח בקלון המוכר. אפילו שהוא יודע כמעט בבירור שהמוכר רימה את הלקוח. ובזה הפרט נכלל עוד ענין, שישער בעצמו שייצא תועלת מזה שמספר. אבל אם הוא איש שאין דרכו לתבוע ולהתכווכח, ורק יכאיב לו בלבו לשמוע שרימו אותו, ויכניס לו שנאה על המוכר, אין צורך לספר לו את האמת. ובמקרה שאין הלקוח יכול לחזור בו מהמקח מצוה לשבח המכר בפניו ואין בו משום "מדבר שקר תרחק". ג. אם משער שיכול להוכיח את המוכר שיחזיר ללקוח האונאה יוכיחנו במקום לספר ללקוח. ד. אם הוא יכול לסבב את התועלת בעצה אחרת מאשר לספר ללקוח, לא יספר. ה. שהאיש שמספר לו , לא יהיה הולך רכיל. כי אם בטבעו הוא הולך רכיל, הרי הוא מכשילו בלספר למוכר שאיש פלוני אמר שהסחורה רעה או אינה שווה דמי המקח. ונמצא מכשילו באסור רכילות. ומכל מקום נראה שאם יזהירו שלא יגלה את שמו יקשיב לו, יעשה כן.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (1)

ובאמת מה גדלה מצוה זו בעיני ה' יתברך. שעליה נאמר (מיכה ו' ח') "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשת משפט ואהבת חסד וגו'". ואמרו חז"ל (סוכה מ"ט:) עשות משפט זה הדין , ואהבת חסדר זו גמילות חסדים. וגם הוא מקיים המצוה של והלכת בדרכיו. כמו שמובא בספרי על הפסוק (דברים י"א כ"ב) "ללכת בכל דרכיו" אלו דרכי הקדוש ברוך הוא. שנאמר (שמות ל"ד ו') "ה' ה' אל רחום וחנום ארך אפים ורב חסד וכו'. ואמרינן (בבבא מציעא ל:) תני רב יוסף: והודעת להם את הדרך (שמות י"ח כ') זו גמילות חסדים. ובזה מעורר מדת החסד מלמעלה כמו שאומר הקדוש ברוך הוא: ומה אלו שהן בעצמן צריכין חסד, עושין חסד אלו עם אלו, אני שאני מלא ברחמים וחסד, על אחת וכמה שאני צריך לגמול חסד עם בריותי. ומובא בזוהר הקדוש פרשת אמור. תנינא: בשעה שאדם עושה מעשה טוב למטה, מתעורר הכח למעלה. וכשעושה אדם חסד בעולם, מתעורר חסד למעלה ושורה עליו ביום ההוא. ועומד עבורו מגן לשעה שיצטרך לו. ובמדה שאדם מודד, מודדין לו.