הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ט', סעיף י'
ומפני שהענין נקל מאוד להיכשל באיסור לשון הרע ורכילות, לכן נצייר כמה מקרים ונרחיב את הדיבור בהם, כדי שממנו יקיש המשכיל למקרים דומים.
אך כדי שלא יקוץ הקורא מפני האריכות, אכתוב פה מקרה אחד, ואם ירצה ה' בסוף הספר יבואו עוד מקרים.
אם הוא רואה שאחד נכנס לקנות סחורה אצל אחד. והוא יודע שהקונה הוא אדם תם שאינו בקיא בלהבין ערמומיות בני אדם. והוא מכיר את טבע בעל החנות שכל רצונו הוא למצוא לקוח כזה כדי לרמותו - בסחורה, במדות במשקלות. צריך לספר לו את ענין החנות ההוא ולהזהירו שלא ייכנס, אפילו אם כבר פסק עם בעל החנות ההיא שיקנה אצלו.
וכל שכן אם הוא רואה בפרוש שאחד רוצה לרמותו לחברו בסחורה, או במדות ומשקלות, או בשווי המקח, בוודאי צריך לומר כדי שלא יבוא לזה. אך ייזהר שלא יחסרו הפרטים הנזכרים לעיל בסעיף ב'.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (2)
וגם אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם. כמו שבמובא במסכת אבות (פרק א) על שלושה דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והיא שקולה כקרבנות. כמו שמובא באבות דרבי נתן (פרק ד' משנה ד'') על גמילות חסדים, כיצד? הרי הוא אומר (הושע ו' ו') "כי חסד חפצתי, ולא זבח" העולם מתחילה לא נברא אלא בחסד. שנאמר "כי אמרתי עולם חסד ייבנה". פעם אחת היה ר' יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב, אמר ר' יהושע: אוי לנו מקום שמתכפרים בו עוונותינו שהוא חרב. אמר לו: בני אל יירע לבבך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח".
