הלכות שמירת הלשון
ציורים, סעיף י'
ולפעמים יצויר שמותר לגלות. אם יודע שלמשודכת יש מחלה פנימית אשר אינה גלויה לכול, והחתן אינו יודע מזה. אך צריך להיזהר שיושלמו כל הפרטים.
ואם לא ידע את הדבר מעצמו רק שמע מאחרים, אין לו לגלות אלא רק במקרה שיודע שהחתן לא יעשה דין לעצמו, אלא יחוש ויחקור היטב.
ציורים, סעיף י"א
ואם הוא יודע את בית המחותן שהוא בית פריצות, צריך לגלות. ואין צריך לזה שום פרט מהפרטים הנ"ל. ואפי' אינו יודע מעצמו רק שמע מאחרים, גם כן צריך לגלות. אך שייזהר שלא יאמר בלשון שיהיה משמע שהוא בעצמו יודע דבר זה, אלא בלשון "שמעתי כך וכך".
ובדעתי היה להביא עוד מקרים לעניין אומן ושכיר ומשרת, אך מפני הוצאת הדפוס כי רבה, וטרדת הזמן, נמנעתי מזה. אך כללו של דבר: האדם צריך להשים לב על דרכיו, ובפרט על מוצא פיו, לא להתערב בענינים שבין אדם לחברו. אלא אם כן יידע בבירור את הענין לאמיתו ולכוון לתועלת. ולא מצד שנאה, לראות את הנולד מדיבורו, שלא ייצא מגדר הדין חס ושלום. ואז ה' יהיה בעזרו שלא ילכד בפח היצר. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מנפלאות תורתו.
"ברוך לעולם אמן אמן".
תם ונשלם החלק השני מספר "חפץ חיים".
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (2)
וגם אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם. כמו שבמובא במסכת אבות (פרק א) על שלושה דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והיא שקולה כקרבנות. כמו שמובא באבות דרבי נתן (פרק ד' משנה ד'') על גמילות חסדים, כיצד? הרי הוא אומר (הושע ו' ו') "כי חסד חפצתי, ולא זבח" העולם מתחילה לא נברא אלא בחסד. שנאמר "כי אמרתי עולם חסד ייבנה". פעם אחת היה ר' יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב, אמר ר' יהושע: אוי לנו מקום שמתכפרים בו עוונותינו שהוא חרב. אמר לו: בני אל יירע לבבך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח".
