הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ט', סעיף י'

ומפני שהענין נקל מאוד להיכשל באיסור לשון הרע ורכילות, לכן נצייר כמה מקרים ונרחיב את הדיבור בהם, כדי שממנו יקיש המשכיל למקרים דומים. אך כדי שלא יקוץ הקורא מפני האריכות, אכתוב פה מקרה אחד, ואם ירצה ה' בסוף הספר יבואו עוד מקרים. אם הוא רואה שאחד נכנס לקנות סחורה אצל אחד. והוא יודע שהקונה הוא אדם תם שאינו בקיא בלהבין ערמומיות בני אדם. והוא מכיר את טבע בעל החנות שכל רצונו הוא למצוא לקוח כזה כדי לרמותו - בסחורה, במדות במשקלות. צריך לספר לו את ענין החנות ההוא ולהזהירו שלא ייכנס, אפילו אם כבר פסק עם בעל החנות ההיא שיקנה אצלו. וכל שכן אם הוא רואה בפרוש שאחד רוצה לרמותו לחברו בסחורה, או במדות ומשקלות, או בשווי המקח, בוודאי צריך לומר כדי שלא יבוא לזה. אך ייזהר שלא יחסרו הפרטים הנזכרים לעיל בסעיף ב'.

פרק ז' חתימת הספר "גדלות מידת החסד ומעלת אגודת גמילות חסדים" (4)

ומי שמעלים עיניו ממצוה זו גדול עוונו. כמו שכתב הרבנו יונה בשערי תשובה מאמר ס"ז על הפסוק (דברים ט"ו ט') "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וכו', ורעה עינך וכו'. וזה לשונו הטהור: למדנו מזה כי הנמנע מלהלוות לעני עובר בשני לאוין, שהם: השמר ופן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הזהרנו שלא נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העון קרא הכתוב מחשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל. עד כאן לשונו. ומובא במדרש שיר השירים: ר' יהודה אומר כל הכופר בגמילות חסדים – כאילו כופר בעיקר. אבל דוד המלך מה היה עושה? היה גומל חסד לכול וגו'.