הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ה', סעיף ג'

ואם הוא רואה בחברו דברים הניכרים שהולך להזיקו, מותר לו לברר אצל אנשים אם דעתו להזיק לו. ואין לחשוש שמא יספרו לו בגנותו.

הלכות רכילות, כלל ה', סעיף ד'

ודע, שכל הכללים שכתבנו בחלק א' בכלל ו' בקבלת לשון הרע לענין לחוש, הוא הדין בעניני רכילות. לכן צריך להיזהר מאוד אם שמע שחברו רוצה להזיק לו או עשה לו נזק, אסור להאמין אלא רק בדרך חשש בעלמא. דהיינו רק להיזהר ממנו, אבל לא שיהיה מסופק אם זה נכון או לא. כי מעמידין לאדם בחזקת כשרות ומן הסתם לא גרם לו רעה. ואסור לגרום לו שום רע, או הזק או ביוש ואפי' רק לשנוא אותו בלב. וכל שכן שהוא לא פטור בגלל מה ששמע מה שהוא מחויב לאדם. ומחויב לו עדיין בכל הטובות שהוא מחויב לכל יהודי. כיון שכל מה מה שמותר לחוש הוא רק כדי לשמור את עצמו להבא, אבל לא בשום ענין אחר.

שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (2)

ובזה פירשתי מה שאני אומרים כל יום בקריאת שמע "ולעבדו בכל לבבכם". ואמרו חז"ל (תענית ב'.) איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר: זו תפילה. ולכן הזהיר הכתוב "השמרו לכם פן יפתה לבבכם". שלא יאמר אדם לעצמו, למה לי ללמוד תורה? מספיק שיש לי אהבת ה' ואני מתפלל כל יום. מה יקרה אם אני או בני לא נלמד תורה? ועל זה הזהיר הכתוב שסוף דבר "ועבדתם אלוהים אחרים". וכמו שפירשנו לעיל. שברגע שאדם פורש את עצמו מדרך המוסר והתורה, לא רחוק מעבודת אלוהים אחרים. ולכן אמר הכתוב אחר כך "ושמתם את דברי אלה על לבבכם". שתפנימו היטב את האזהרה שבפרוש אדם מהתורה עלול לפרוש לעבודה זרה. ולכן: "ולמדתם אותם את בניכם", ואל תסתפקו בזה שהבן מתפלל. ועל זה מסיים הכתוב "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה". כמו שאמרו חז"ל בפרק חלק (סנהדרין) אין הגלויות מתכנסין אלא בזכות התורה. וכל זה דובר בדורות הראשונים, על אחת כמה וכמה בזמנינו שהרבה פרשו מדרך ה' על ידי פרישה מן התורה, עת לעשות לה' ולחזק את בנינו לתורה.