הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, פתיחה – לאוין, ג

ועובר גם המספר במה שכתוב (דברים כ"ד ח'): השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות. ופרשו בספרא, שמה שכתבה התורה לשמור מאוד, הכוונה שלא לשכוח מליזהר בלשון הרע, שלא תבוא עליך הצרעת על ידי סיפור זה.

הלכות לשון הרע, פתיחה – לאוין, ד

ועובר גם המספר והמקבל בלאו (ויקרא י"ט י"ד) "לפני עוור לא תתן מכשול". כי כל אחד נותן מכשול בפני חבירו, שיעבור על לאוין המפורשין בתורה. אך יש חלוק בזה בין המספר והמקבל בזה. שהמספר עובר בלאו בין היו השומעים מועטים או מרובים, ואדרבה ככל שיתרבו השומעים כן גודל הלאו. לא כן המקבל, ייתכן שאין עובר אלא רק אם הוא לבד, שאם לא היה מקשיב לא היה למספר למי לספר הלשון הרע. אבל אם יש שומעים אחרים, ייתכן שאין עובר על לאו זה אלא רק על שאר לאוין המפורשין בפתיחה זו. וכל זה אם בא לאחר תחילת הסיפור, אבל אם היה מתחילה, בוודאי עובר בכל האופנים כי על ידו התחיל האיסור. ועל כל פנים צריך להיזהר מחבורות כאלה, שלא לישב עמהם כי בשמים כולן נכתבין בשם חבורת רשע. כי כן מובא בצוואת רבי אליעזר הגדול שצוה להורקנוס בנו וזה לשונו: בני, אל תשב בחבורות האומרים גנאי מחבריהם, כי כשהדברים עולים למעלה - בספר נכתבין וכל העומדים שם נכתבין בשם חבורת רשע.

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (1)

והנה אמרו חז"ל ביומא (ל"ט.) על הפסוק (ויקרא י"א מ"ג): "ולא תטמאו בהם ונטמיתם בם". אדם מטמא את עצמו מעט - מטמאין אותו הרבה. מלמטה - מטמאין אותו מלמעלה. בעולם הזה- מטמאין אותו בעולם הבא. והנה רש"י פירש שם: מטמאין אותו הרבה- מניחין אותו להיטמא הרבה. אבל לשון מטמאין דחוק על זה. אבל לפי מה שהעתקנו לעיל דברי הזוהר הקדוש, ניחא בפשטות. והוא שכתב שם שעל ידי דיבורים אסורים שדיבר, נמשכה רוח הטומאה עליהם, ואחר כך נוטלין החיצונים אלו הדיבורים האסורים הטמאים, ומטמאין בהם כל דברי הקדושה. ומאבד אותם בזה, שלא יוכלו לעלות למעלה לפני ה' יתברך , אחרי שרוח הטומאה מרחפת עליהם. וזהו שאמרו: מטמאין אותו הרבה. ומה שאמרו : מלמטה - מטמאין אותו למעלה, היינו שנמשכת טומאה מלמעלה גם על שורש נפשו. ומה שאמרו: מטמאין אותו לעולם הבא - היינו בעת שימות, ונפשו תשוב לאלוקים, אשר נתנה ליתן שם דין וחשבון, ורצונו יהיה בוודאי שיכניסוהו לגן עדן- יפגועוהו המשחיתים וילבישוהו לבוש מאוס וטמא שנברא מעוונתיו, ומי יוכל לשער גודל הבזיון והכלימה, שיהיה לו על ידי לבוש זה. ומוכרח על ידי זה לרדת לגיהנם - מקום חושך וצלמוות להתכבס שם מחלאת עוונותיו.