הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י'
אם יש עליו דברים הניכרים שמה שמספרים עליו אמת הוא, הדין כך. אם יש לדון אותו לכף זכות, לא שייך בזה דברים הניכרים כיון שאנו מחויבים לדונו לכף זכות. אבל אם אין כף זכות, מותר להאמין ולקבל.
הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י"א י"ב
ודווקא אם דברים הניכרים ממש. שהם נוגעות לעצם הסיפור בעצמו, וגם ראה אותם בעצמו. אבל אם הם רחוקים מעצם הסיפור, רק קשורים מעט, או שלא ראה אותם בעצמו, אין לדברים הניכרים שום תועלת, ואסור להאמין.
ואפילו דברים הניכרים ממש אינו מועיל אלא רק לענין שיהיה מותר להאמין בעצמו את מה שמספרים. אבל לענין ללכת לספר לאנשים אחרים, אינו מועיל, ואסור. כיון שאפילו אם ראה גנות בעצמו על חבירו אסור ללכת ולספר. ובשום פנים ואופן אסור ע"י היתר של דברים הניכרים להפסיד את מי שסיפרו עליו - ממון, או להכותו.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)
.ולמה הדבר דומה? לחתן שמוליכין אותו השושבינין להכניסו לחופה, ובתוך כך פגעוהו ריקים ופוחזים. וישליכו עליו רפש וטיט וכל דבר מאוס מכף רגלו ועד ראשו. וכאשר יצעקו עליהם: הי ריקים ופוחזים!למה תעשו ככה? ואיזה השגתם כל כך רפש וטיט? הם מראים לכול שהחתן הוא ממיודעיהם, והוא בעצמו הכין הרפש והטיט עד למרבה. כן הדבר הזה ממש. האדם בעצמו על ידי חלאת עוונתיו בורא על ידי זה לבוש מאוס וטמא. ובעל כרחו מתלבש בו. ולא יוכל לפטור עצמו מזה אחרי שהוא הכינו בעצמו.
והוא כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ' י"א): "לכו באור אשכם ובזיקות בערתם, מידי היתה זאת לכם". וכעין זה אמרו חז"ל (עבודה זרה כ:) אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. הורו לנו בזה, שאם לא הכניס בתחילה במחשבותיו ההרהור, לא היו יכולין להתדבק בו רוחות הטומאה ולטמאותו.
וכל זה רמז לנו הכתוב בענין יהושע בן יהוצדק הכהן גדול, דכתיב (זכריה ג' א') ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו וגו' ויען ויאמר וגו' "הסירו הבגדים הצואים מעליו" וגו'.והנה הבגדים הצואים מורים על טומאת העוונות. שמאוסה כמו צואה. ומדכתיב "הסירו מעליו" - מוכח, שמהתחלה היה לבוש בהם בעל כרחו. וזהו שכתבה לנו התורה בקצרה (ויקרא י"א מ"ג) "ולא תטמאו בהם ונטמיתם בם".
