הלכות שמירת הלשון
ציורים, סעיף ד'
אם הוא רואה שאחד רוצה להשתדך עם פלוני. וידוע לרואה כי לחתן יש חסרונות עצומים. והמחותן אינו יודע מזה דבר, ואילו היה יודע לא היה מתרצה לשידוך. צריך לגלות לו. אך יידע שיש בזה המון פרטים, ונבארם לקמן. ועל כולם צריך להשים עין, לפני שיתיר לעצמו דבר זה. גם לא ילמד את עצמו קולה מעניין לעניין. וקודם שנתחיל בבאור דין זה לכל פרטיו, נבאר את המכשולים המצויים בזה. ואפילו שאין טעם להעלותם בספר כי הם פשוטים מאוד, אך מפני גודל הקלקול המצוי בזה, נבאר אותם.
ציורים, סעיף ה'
מאוד צריך להיזהר ממדות הגרועות, שרגילים לגנות צד אחד לעיני הצד האחר על דברים שאין בהם ממש. כגון אם החתן איש תם שאינו מבין בערמומיות בני אדם, או שאינו מתלוצץ כשאר הבחורים בגילו, מיד מפרסמים אותו בעיר לשוטה ופתי. עד שלעתים מבטלים את השידוך עבור זה. וכיוצא בזה רעות רבות, יכרת ה' כל שפתי חלקות עבור זה.
כי לא די שהם בכלל מספרי לשון הרע, נקראים מן התורה בעלי מוציאי שם רע, כיון שהוא שקר. ואפי' אם הזה היה אמת גמורה היה צריך בשביל לספר את כל הפרטים.
וכן לילך ולגנות צד בגלל מעשי אבותיו, גם כן בכלל לשון הרע.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (4)
וזהו שכתוב (במדבר ט"ו מ') "למען תזכרו ועשיתם כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם". והנה לכאורה מה שאמרה התורה מיותר, שהרי כתוב מקודם "וזכרתם את כל מצוותי ועשיתם אותם"? והיה לו לכתוב שם, "והייתם קדושים לאלוהיכם"? אלא הכתוב מרמז שיש כאן עוד ענין נחוץ מאוד. שאימתי מועילין המצוות כל כך, שעל ידם יהיה האדם קדוש לה', כשהוא זהיר מלתור אחרי מחשבת הלב וראית עיניו. והנה אמרו חז"ל (ברכות י"ב:) על הפסוק הזה "ואחרי לבבכם" - זו מינות. "ואחרי עיניכם" - זו זנות. וכתב החינוך שבכלל מינות הוא כל מחשבות, שהם הפך דעת תורה. ובכלל זנות הוא מי שרודף אחרי תאוות העולם. עין שם.
