הלכות שמירת הלשון
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף א'
אם אחד ראה אדם שעשה עוולה לחבירו, כגון שגזלו או עשקו או הזיקו. בין אם הנגזל או הנעשק יודעים מזה, בין אם לא. או שביישו וציערו בדברים והונה אותו בדברים, ונודע לו בבירור שלא השיב לו את הגזילה, ולא שילם לו נזקו, ולא ביקש סליחה על שביישו, אפילו אם ראה ביחידות בלי עד נוסף איתו, יכול לספר לאנשים כדי לעזור לאדם שהוזק, ולגנות המעשים רעים בפני הבריות, אבל צריך שיושלמו שבעה פרטים אלו.
הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ב'
א. שיראה את הדבר בעצמו ולא על ידי שמיעה מאחרים, אלא אם כן התברר לו שזה אמת.
ב. שייזהר מאוד שלא יחליט מייד בדעתו לגזל ועושק. ויתבונן היטב אם זה בכלל גזל או עושק.
ג. שיוכיח מתחילה את החוטא בלשון רכה.
ד. שלא יגדיל את העוולה יותר ממה שהיא.
ה. שיכווין לתועלת, ולא כדי להנות מהפגם שנותן בחבירו, ולא מפני שנאה שיש לו עליו מפעם.
ו. אם הוא יכול לסבב את התועלת בעצה אחרת בלי לספר עליו לשון הרע, אסור לספר.
ז. שלא יסובב על המזיק יותר היזק ממה שהיה נגרם אילו הועד על המעשה שעשה בבית דין.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (6)
ובכל זאת אל יפול לב האדם עליו.שקשה עליו לטהר מחשבותיו ולהסיר לגמרי הרהורי עבירה מליבו. דאם כן גם מצוותיו ותורותיו לא יועילו לקדש נפשו - ואיך יגיע לתכליתו? אבל העיקר בזה מה שכתבו חז"ל (יומא ל"ח:) הבא להטהר מסייעין אותו. וכיון שבכל ליבו הוא חפץ להסיר מחשבה רעה מליבו, וודאי יעזרו לו מן השמים. וחלילה אין לו לבטל שום מצוה ותורה גם אם אין מחשבתו טהורה לגמרי. ובכגון זה אמרו (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. היינו שקדושת התורה והמצווה יסייעוהו.. שיהיה בידו לעשות וללמוד גם לשמה. וזה שנרמז בפסוק הנזכר לעיל גופא: שמתחילה כתוב (במדבר ט"ו ל"ט) "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". כתב מצוות ה', היינו לשם ה' רק לענין זכירה, אבל לא בעשיה. שלא הגיע עדיין לטהרת המחשבה במעשה המצוות. בכל זאת יביאו אותו מעשיו אלו להסיר מחשבות הלב ולהתחזק על תאוותיו. ואחר יבוא למדרגה "ועשיתם את כל מצוותי" - שגם העשיה תהיה אחר כך רק לשם ה'. ובזה יבוא למדרגת הקדושה "והייתם קדושים". אמנם כל זה במי שבא לטהר ומתחזק להסיר מחשבות רעות ולהמנע מתאוותיו אז "הבא לטהר מסייעין אותו".
