הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל א' סעיף א' ב'
סעיף א':
המרגל בחבירו עובר בלא תעשה שנאמר "לא תלך רכיל בעמך". ועוון גדול הוא. וגורם להרוג נפשות רבות מישראל. לכן נסמך לו "לא תעמוד על דם רעך". צא ולמד מה אירע מרכילותו של דואג האדומי, שנהרגה על ידי זה נוב עיר הכהנים. ולאו זה שכתבנו הוא מה שהתורה כתבה בפירוש על איסור רכילות. אבל גם בלי זה עובר לעיתים על הרבה לאוין ועשין אחרים. כמו שמבואר בפתיחת הספר.
סעיף ב':
איזהו רכיל? שטוען דברים מזה לזה והולך ואומר "כך אמר פלוני עליך". "כך עשה לך פלוני". "כך שמעתי עליו שעשה לך". "כך שמעתי עליו שרוצה לעשות לך". אפילו אם אין גנות בעצם הסיפור , ופלוני היה אומר את זה אף בפניו, ואילו היו שואלין לפלוני עצמו לא היה מכחיש, אפילו כך נקרא רכילות.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ג'
דע, שאיסור רכילות הוא אפילו אם אין מתכווין בליבו להכניס שנאה על פלוני. ואפילו אם גם לפי דעתו כדין עשה פלוני שדיבר עליו או עשה לו את המעשה הזה.
כגון ששמעון מוכיח את ראובן על מעשה שעשה לו. וראובן מצטדק שהצדק איתו, ואפילו יהודה מסכים איתו. אם הוא משער שתיכנס שנאה בלב שמעון על יהודה - אסור לומר לראובן שיהודה מסכים איתו. למרות שלדבריו יהודה לא עשה שום עוול כשמסכים איתו, בגלל שהוא עצמו חושב שהוא עצמו צודק.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני פרק ה' "גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון" (1)
הנה מצינו בתורה כשאדם עובר עבירה שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת - מביא חטאת וזריקתו על מזבח החיצון. וכהן משוח כשעובר עבירה צריך שתהיה הזאתו על מזבח הפנימי מול פרוכת הקודש. והטעם הוא שכשם שיש ירושלים של מטה, כך יש ירושלים של מעלה. וכשאדם חוטא, הוא מטמא את ירושלים של מעלה. ככל שאדם נעלה יותר, הוא מטמא יותר לבפנים של ירושלים של מעלה. לכן על כהן משוח, להזות יותר בפנים, מאדם רגיל שהזאתו על מזבח החיצון. כיון שכשחטא קלקל במקום יותר גבוה באוהל מועד של מעלה, לכן עליו להזות על מזבח הפנימי שיותר פנימי ממזבח החיצון.
ולפעמים גם אדם פשוט קלקולו מגיע עד המקום הקדוש ביותר, מול בית קדשי הקדשים. כמו מצורע שמזים 7 פעמים מול בית קדשי הקדשים. וידוע שצרעת באה על ידי לשון הרע, רואים עד לאן מגיע קלקולו של לשון הרע.