הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, פתיחה – לאוין, ג

ועובר גם המספר במה שכתוב (דברים כ"ד ח'): השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות. ופרשו בספרא, שמה שכתבה התורה לשמור מאוד, הכוונה שלא לשכוח מליזהר בלשון הרע, שלא תבוא עליך הצרעת על ידי סיפור זה.

הלכות לשון הרע, פתיחה – לאוין, ד

ועובר גם המספר והמקבל בלאו (ויקרא י"ט י"ד) "לפני עוור לא תתן מכשול". כי כל אחד נותן מכשול בפני חבירו, שיעבור על לאוין המפורשין בתורה. אך יש חלוק בזה בין המספר והמקבל בזה. שהמספר עובר בלאו בין היו השומעים מועטים או מרובים, ואדרבה ככל שיתרבו השומעים כן גודל הלאו. לא כן המקבל, ייתכן שאין עובר אלא רק אם הוא לבד, שאם לא היה מקשיב לא היה למספר למי לספר הלשון הרע. אבל אם יש שומעים אחרים, ייתכן שאין עובר על לאו זה אלא רק על שאר לאוין המפורשין בפתיחה זו. וכל זה אם בא לאחר תחילת הסיפור, אבל אם היה מתחילה, בוודאי עובר בכל האופנים כי על ידו התחיל האיסור. ועל כל פנים צריך להיזהר מחבורות כאלה, שלא לישב עמהם כי בשמים כולן נכתבין בשם חבורת רשע. כי כן מובא בצוואת רבי אליעזר הגדול שצוה להורקנוס בנו וזה לשונו: בני, אל תשב בחבורות האומרים גנאי מחבריהם, כי כשהדברים עולים למעלה - בספר נכתבין וכל העומדים שם נכתבין בשם חבורת רשע.

חלק שני פרק ו' "מי שאינו שומר כח הדיבור, יחסר לו חלק גדול בתורה לעתיד" (2)

כתוב בקהלת (ט' ט') "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי הבלך וגו' כי הוא חלקך בחיים". "אשה אשר אהבת" הוא רמז על התורה, והזהיר לנו הכתוב שלא לחסר יום אחד מהתורה, כי הוא חלקנו בחיים. ואמר "הבלך", לרמוז כי רק מי שמכיר שבלי לעשות את שליחותו בעולם הרי הוא חי חיים של הבל, אדם כזה נוכל לקוות בו שינצל ימיו ולא יכלם לריק. כלל הדברים: כמו שהעשירים הגדולים שיש להם שטרות על סכומים גדולים שומרים על שטרות אלו מכל משמר, כך על האדם לעמוד על המשמר לשמור ימיו ושעותיו. כל יום שהולך לטמיון, הוא כאבידה שאין להחזירה. רווח נוסף יש לאדם ששומר את דיבורו. שבכל עת שרוצה לדבר, אבל שותק כיון שחושש שיש בדברים חשש איסור לשון הרע וכיו"ב, נחשב לו למעלה כאילו קיים מצוה של ממש. וכמו שאמרו חז"ל (מכות כ"ג.) "ישב אדם ולא עבר עבירה שבאה לידו, נותנין לו שכר כעושה מצווה", ויתווסף לו על ידי זה בשנה כמה אלפי מצוות.