הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, פתיחה – עשין, ז

אם מדבר לשון הרע בבית המדרש או בבית הכנסת, עובר על מצות עשה של (ויקרא י"ט ל') "ומקדשי תיראו". ובית המדרש שלנו נחשב גם כן מקדש. ולכן אסור לחשב בבית כנסת חשבונות, מלבד חשבונות של מצווה כגון קופה של צדקה. וכל שכן שאסור צחוק ושיחה בטילה. ועל אחת כמה וכמה שאסור לדבר בהם לשון הרע ורכילות. ואפילו לומדי תורה בקביעות בבית מדרש שהותר להם לאכול ולשתות בבית מדרש, אם מדברים דברי צחוק והיתול, או לשון ורכילות עוברים על "ומקדשי תיראו".

הלכות לשון הרע, פתיחה – עשין, ח

ואם סיפר לשון הרע על זקן, וגינה אותו בפניו, עובר על מצות עשה של (ויקרא י"ט ל"ב) "והדרת פני זקן". שמצוה לדבר אליו דרך כבוד, וכשמגנה אותו, וודאי שאינו מכבדו. וסיפור לשון הרע על חכם אפילו אינו זקן, עובר גם על מצוה זו. מכיון שזקן שמדובר בפסוק הכוונה גם לחכם. ואם הוא גם זקן וגם חכם, עובר על המצווה כפליים.

חלק שני פרק ו' "מי שאינו שומר כח הדיבור, יחסר לו חלק גדול בתורה לעתיד" (2)

כתוב בקהלת (ט' ט') "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי הבלך וגו' כי הוא חלקך בחיים". "אשה אשר אהבת" הוא רמז על התורה, והזהיר לנו הכתוב שלא לחסר יום אחד מהתורה, כי הוא חלקנו בחיים. ואמר "הבלך", לרמוז כי רק מי שמכיר שבלי לעשות את שליחותו בעולם הרי הוא חי חיים של הבל, אדם כזה נוכל לקוות בו שינצל ימיו ולא יכלם לריק. כלל הדברים: כמו שהעשירים הגדולים שיש להם שטרות על סכומים גדולים שומרים על שטרות אלו מכל משמר, כך על האדם לעמוד על המשמר לשמור ימיו ושעותיו. כל יום שהולך לטמיון, הוא כאבידה שאין להחזירה. רווח נוסף יש לאדם ששומר את דיבורו. שבכל עת שרוצה לדבר, אבל שותק כיון שחושש שיש בדברים חשש איסור לשון הרע וכיו"ב, נחשב לו למעלה כאילו קיים מצוה של ממש. וכמו שאמרו חז"ל (מכות כ"ג.) "ישב אדם ולא עבר עבירה שבאה לידו, נותנין לו שכר כעושה מצווה", ויתווסף לו על ידי זה בשנה כמה אלפי מצוות.