הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ז'

וכעת נבאר את הפרט השלישי, שצריך בשביל להתיר לספר על אדם שעושה רעה לחבירו. מה שכתבנו שצריך להוכיח אותו קודם,הוא רק בסתם. אבל אם מכיר אותו ויודע שלא יקבל תוכחתו - אין צורך להוכיחו. אבל צריך שבמקרה כזה יספר עליו בפני שלושה, כדי שלא ייראה שמפחד שדבריו יגיעו לאוזניו וייחשב כנהנה מלספר לשון הרע על חבירו. ועוד טעם, שיחשדו בו שדבריו לא אמת, כי אם היה אמת, היה מספר לו בפניו ולא מספר לאדם אחד בלבד. אבל כשמספר בפני שלושה, כאילו סיפר בפניו. ולשומעים אסור להאמין ולהחליט מייד, כי אולי הפרטים אינם מדוייקים, אבל בכל מקרה עליהם לחקור אחר הדבר ולבדוק אם הדבר נכון שאיש ההוא שמספרים שעושה רעות לחבירו, אכן עושה אותם. ואם אמת הוא, יוכיחוהו, ואולי יקשיב לתוכחתם.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ח'

וכל זה כשאין בליבו אימה מהאדם ההוא שעושה רעה לחבירו, אבל אם יש בליבו אימה ממנו, אפשר שיש להקל לספר עליו העוולה שהוא עושה לחבירו, גם שלא בפני שלושה.

חלק שני פרק ו' "מי שאינו שומר כח הדיבור, יחסר לו חלק גדול בתורה לעתיד" (2)

כתוב בקהלת (ט' ט') "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי הבלך וגו' כי הוא חלקך בחיים". "אשה אשר אהבת" הוא רמז על התורה, והזהיר לנו הכתוב שלא לחסר יום אחד מהתורה, כי הוא חלקנו בחיים. ואמר "הבלך", לרמוז כי רק מי שמכיר שבלי לעשות את שליחותו בעולם הרי הוא חי חיים של הבל, אדם כזה נוכל לקוות בו שינצל ימיו ולא יכלם לריק. כלל הדברים: כמו שהעשירים הגדולים שיש להם שטרות על סכומים גדולים שומרים על שטרות אלו מכל משמר, כך על האדם לעמוד על המשמר לשמור ימיו ושעותיו. כל יום שהולך לטמיון, הוא כאבידה שאין להחזירה. רווח נוסף יש לאדם ששומר את דיבורו. שבכל עת שרוצה לדבר, אבל שותק כיון שחושש שיש בדברים חשש איסור לשון הרע וכיו"ב, נחשב לו למעלה כאילו קיים מצוה של ממש. וכמו שאמרו חז"ל (מכות כ"ג.) "ישב אדם ולא עבר עבירה שבאה לידו, נותנין לו שכר כעושה מצווה", ויתווסף לו על ידי זה בשנה כמה אלפי מצוות.