הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ד', סעיף א'

איסור הרכילות הוא גם אם אינו מספר לו דבר חדש, אלא מסב את תשומת ליבו למעשה שעשו לו כבר והוא ידע, ומעורר מחדש את הענין. כגון שאומר לראובן "מה קורה בדינך", והשיב ראובן "פסקו כך וכך". ואומר לו "לא יפה שפסקו לך כך". אסור, כיון שעל ידי דיבורו נולד ענין חדש שגורם שנאה בלב ראובן על הפלוני שהיה איתו בדין.

הלכות רכילות, כלל ד', סעיף ב' ג'

אם ראובן גינה את שמעון בפני שניים, ועבר אחד מהם על איסור רכילות וסיפר לשמעון. אפילו ככה על השני להיזהר לא לספר לשמעון, וכל שכן אם רוצה להטעים את הסיפור יותר, ונקרא הולך רכיל אם מספר לו. ואפילו אם שמעון שואלו בסתם, לא בשביל לחזק את הסיפור, בכל זאת אסור לספר לו. כי כשמספר לו שוב מחזק יותר את השנאה לראובן, כיוון שמתקבל יותר כששומע משני אנשים ששמעו את זה. או שהמריבה תתעורר מחדש כיון שישמע את הסיפור שוב. ואם עבר וסיפר רכילות על חבירו, אין לו תקנה עד שיפייס אותו ויבקש ממנו מחילה, וגם יעשה תשובה לה', כיון שעבר על "לא תלך רכיל בעמך". וכמו שמבואר בחלק א' כלל ד' סעיף י"ב.

חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (2)

תבנה ותכונן- תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא. עד כאן לשון הגמרא. והנה צריך להתבונן למה סמך רבי שמואל בר נחמני את דברי המוסר על חשבונו של עולם דווקא לפסוק "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". ונראה לפרש על פי שאמרו חזל במסכת חגיגה (ט"'ו.) "צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. רשע נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנום". והנה לכאורה קשה,הרי אלוקים שופט משפט צדק, ולמה שהרשע יקבל יותר עונש, וגם מי הצדיק הזה שמקבל כפליים? אלא ביאור הדבר הוא כך. מדובר בצדיק ורשע שגרים בעיר אחת. והרשע תמיד מתלוצץ על הצדיק ומטיל עליו גנאי בעיני הבריות, והצדיק מתחזק בתורתו וסובל עלבונו ולא רב עם הרשע. ביום הדין הרשע מאבד את זכויותיו, כי מלבד שהוא לא עבד את ה', הוא גם התלוצץ על הצדיק שכן עבד. והצדיק מקבל את זכויות הרשע, שהתלוצץ עליו. והרשע שמקבל כפליים בגיהנום, זה עקב שבעקבות טרדותיו לצדיק הופרעה העבודת ה' של הצדיק, ועל זה ייענש הרשע בנוסף לעברותיו.