הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ה', סעיף ה'
ומזה נדע עד כמה רע מנהג אנשים שדרכם תמיד לברר אצל חבריהם מה דיבר איש פלוני עליהם, גם ללא תועלת מעשית מהבירור. וכשלא רוצים לגלות להם, מפצירים הרבה עד שיגלו. וכשמספרים להם שסיפרו עליהם רע, מקבלים את זה באמת גמורה ונהיים שונאים למספר. וקלקולים רבים, ולאוין ועשין רבים יוצאים ממנהג רע זה.
כי איסור קבלת לשון הרע ורכילות הוא אסור אף אם בא מישהו וסיפור להם משהו שנוגע להבא, אסור להאמין רק לחשוש. וכשאין נוגע להבא, אסורה אף השמיעה.
ועל אחת כמה וכמה אסור לעמוד ולהפציר בחברו שיספר, עד שיבוא לידי איסור סיפור רכילות, והשומע לאיסור קבלת רכילות. לכן צריך להתרחק מאוד ממנהג רע זה, אלא אם כן ברור לו שיש כאן תועלת להישמר להבא מפלוני.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה – פרשת בראשית (3)
ודע עוד, שכשם שהנחש נענש בענין מזונו, כמו שכתוב "ועפר תאכל כל ימי חייך", כך בעל לשון הרע נענש בעוני. כמו שכתב ב"ספר הקנה". וזה לשונו: ראה והבן, שכל המוציא לשון הרע מפיו, נידון בצרעת. ומסיים שם בסוף דבריו, שמי שאינו נעשה מצורע, נדון בעניות ושקולה העניות כצרעת.
ובאמת פלא הדבר, שהלוא טבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים לברכה על פרנסה, ומה יועילו כל הברכות והסגולות אם הוא מורגל בחטא לשון הרע? הלא יש על זה ארור מפורש בתורה "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא מדבר על לשון הרע.
ואם היו שומעים לדברי, הייתי מייעץ להם שישמרו עצמם בזהירות יתירה מחטא לשון הרע, ובפרט מלעשות בפועל מעשה רע לחבירו בענין גזל חמס אונאה וכיוצא בזה. שאז בוודאי יתברכו נכסיהם יותר מכל הסגולות, וכמו שידוע שהארורים פתחו תחילה בברכה "ברוך אשר לא יכה את רעהו", וכל ישראל ענו אמן. ובוודאי תקויים הברכה על ידי זה.
