הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ו', סעיף א'
אסור לקבל רכילות, גם אם היא סופרה לפני מספר אנשים. רק מותר לחשוש ולבדוק במקרה שזה יביא לו תועלת שיידע להישמר ממנו בעתיד.
הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ב'
אסור לקבל רכילות גם אם אמרו לו בפניו "אתה דיברת על פלוני כך וכך". בכל זאת אין שתיקתו ראיה שאכן אמר עליו כך וכך. ואפי' זה אדם שאין דרכו לשתוק בדרך כלל, אין ראיה מזה ששתק. כי אולי החליט הפעם להתגבר על טבעו ולשתוק. או שחושב שמילא גם אם יכחיש לא יועיל לו, ובכל זאת יאמינו למה שסיפרו עליו.
קטע מספר שמירת הלשון
חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה – פרשת בראשית (3)
ודע עוד, שכשם שהנחש נענש בענין מזונו, כמו שכתוב "ועפר תאכל כל ימי חייך", כך בעל לשון הרע נענש בעוני. כמו שכתב ב"ספר הקנה". וזה לשונו: ראה והבן, שכל המוציא לשון הרע מפיו, נידון בצרעת. ומסיים שם בסוף דבריו, שמי שאינו נעשה מצורע, נדון בעניות ושקולה העניות כצרעת.
ובאמת פלא הדבר, שהלוא טבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים לברכה על פרנסה, ומה יועילו כל הברכות והסגולות אם הוא מורגל בחטא לשון הרע? הלא יש על זה ארור מפורש בתורה "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא מדבר על לשון הרע.
ואם היו שומעים לדברי, הייתי מייעץ להם שישמרו עצמם בזהירות יתירה מחטא לשון הרע, ובפרט מלעשות בפועל מעשה רע לחבירו בענין גזל חמס אונאה וכיוצא בזה. שאז בוודאי יתברכו נכסיהם יותר מכל הסגולות, וכמו שידוע שהארורים פתחו תחילה בברכה "ברוך אשר לא יכה את רעהו", וכל ישראל ענו אמן. ובוודאי תקויים הברכה על ידי זה.
