הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ה', סעיף ה'

ומזה נדע עד כמה רע מנהג אנשים שדרכם תמיד לברר אצל חבריהם מה דיבר איש פלוני עליהם, גם ללא תועלת מעשית מהבירור. וכשלא רוצים לגלות להם,  מפצירים הרבה עד שיגלו. וכשמספרים להם שסיפרו עליהם רע, מקבלים את זה באמת גמורה ונהיים שונאים למספר. וקלקולים רבים, ולאוין ועשין רבים יוצאים ממנהג רע זה. כי איסור קבלת לשון הרע ורכילות הוא אסור אף אם בא מישהו וסיפור להם משהו שנוגע להבא, אסור להאמין רק לחשוש. וכשאין נוגע להבא, אסורה אף השמיעה. ועל אחת כמה וכמה אסור לעמוד ולהפציר בחברו שיספר, עד שיבוא לידי איסור סיפור רכילות, והשומע לאיסור קבלת רכילות. לכן צריך להתרחק מאוד ממנהג רע זה, אלא אם כן ברור לו שיש כאן תועלת להישמר להבא מפלוני.

פרק ב' חתימת הספר "מעלת שמירת הלשון למי שלומד תורה" (1)

ובפרט אם יש לו זמן קבוע ללמוד, על ידי שנשמר מלשון הרע לא מתבטל. וניצל מהעונש של "כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים" (עבודה זרה ג:). וזה מידה כנגד מידה. שאם היה לומד תורה, היה מתקיים בו אור התורה שהיא מזון נצחי לנפש כמו לחם. ומזה שפוסק באמצע הלימוד מראה שאינו חפץ במזון הזה, לכן מאכילים אותו את האור של גחלי רתמים. ולמה נקרא גחלי רתמים? כי אותם גחלים העשויים מעצי רותם אינם נכבים עד שנים עשר חודש, להראות לנו שדנין אותו כרשע גמור שדינו בגיהנם שנים עשר חודש.