הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ג'

ואם היה לו היזק בעסקו ולא נודעה לו הסיבה, אסור לחשוד ביהודי. ועל זה נאמר "בצדק תשפוט עמיתך". ואפילו אם שמע שפלוני סיבב עליו הנזק, אסור להאמין אלא רק לחשוש. ואפילו אם העירו לפלוני על העוולה שעשה בפניו ושתק, אין זו ראיה שהדבר אמת. כי אולי ראה שהשומעים כה משוכנעים שהוא עשה את העוול, ועדיף כבר להיות מה"נעלבים ואינם עולבים".

הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ד'

אסור קבלת רכילות הוא גם אם שמע משני אנשים ויותר, אפילו סיפרו לו לתועלת, או יצא קול בעיר.

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (2)

ואם כן בזמנינו, שהופקר אצל חלק מהאנשים ענין שמירת הלשון לגמרי, וודאי שמי שיתחזק בענין, יזכה לשכר רב. כיון שמצוה שאין לה דורשין הרי היא כמת מצוה. ומצוה שאין לה רודפין, רדוף אחריה לעשותה כדי שהמצווה לא תקטרג שמתעלמים ממנה. וידוע גודל הענין של מת מצוה שאפי' כהן גדול ונזיר, והולך לשחוט פסחו, ולמול את בנו, אינו מטמא לקרובים אבל מטמא למת מצוה כדי שלא יהיה מונח בבזיון. רואים שאפי' מת מצוה שהוא רק חומריות בלי נשמה ורוח חיים הקפידה התורה על בזיונו, קל וחומר לתורה הקדושה שיקרה היא מפנינים. שאם מצוה אחת ממנה מוטלת בבזיון, אנו חייבים להתחזק בה.