הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ז', סעיף א'
אין הבדל ברכילות אם המספר איש או אשה, קרוב או רחוק. וגם אם שמע אחד שאומר דברי גנאי על אביו ואמו וגילה להם, גם כן בכלל רכילות. ואין הבדל אם מי שסיפרו עליו את הרכילות איש או אשה, קטן או גדול.
ויש אנשים שנכשלים בזה. שרואה שני נערים מכין זה את זה, והולך לאביו של אחד מהם ומספר לו איך בנו של פלוני הכה את בנו. ואחר כך אותו פלוני מכה לנער הקטן שרב עם בנו, ונהיה מחלוקת עם אביו של הנער. ואפי' אם יודע בבירור שבנו של פלוני צודק בריב, אסור לספר אלא אם כן יצטרפו כל התנאים (שמובאים בכלל ט').
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (3)
וגדול ההפקר ששורר בענין למי שרגיל בלשון הרע. כי אם ישאלו אותו למה דיבר לשון הרע, יתרץ מאה היתרים שאין זה לשון הרע. וכאשר יוכיחו לו שזה כן לשון הרע, יאמר שעל אדם כזה מותר לומר לשון הרע. וכמה שישכנעו אותו יותר, יותר יגדיל בלשון הרע ויאמר שהלה אינו בכלל "עמיתך".
ורק בלשון הרע שייך כזה ענין, אדם שיוכיחו אותו באכילת בשר לא כשר, לא ימשיך לאכול בפני המוכיח. אם כן, זה מגדיל את הענין של מת מצוה, כי רק במצווה זה שייך כשמוכיחים שהמוכח ממשיך בסורו גם לאחר שהוכיחו לו.