הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ז', סעיף ג'

אין חלוק בין אם המספר הרכילות לאדם עצמו, או מספר לאשתו או קרוביו, למרות שלא יגלו לו. כי וודאי האשה והקרובים כועסים על מי שסיפר את הרכילות, ובכלל רכילות.

הלכות רכילות, כלל ז', סעיף ד'

אין הבדל אם מספר רכילות על יהודי בפני יהודי, או על יהודי בפני גוי. ולמעשה סיפר רכילות בפני גוי עוונו חמור יותר, כי עלול להיגרם ליהודי נזק או צער כתוצאה מהסיפור. ויש אנשים שנכשלים בזה, ומטילים מום לגוי בסחורה שקנה מיהודי.

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (3)

וגדול ההפקר ששורר בענין למי שרגיל בלשון הרע. כי אם ישאלו אותו למה דיבר לשון הרע, יתרץ מאה היתרים שאין זה לשון הרע. וכאשר יוכיחו לו שזה כן לשון הרע, יאמר שעל אדם כזה מותר לומר לשון הרע. וכמה שישכנעו אותו יותר, יותר יגדיל בלשון הרע ויאמר שהלה אינו בכלל "עמיתך". ורק בלשון הרע שייך כזה ענין, אדם שיוכיחו אותו באכילת בשר לא כשר, לא ימשיך לאכול בפני המוכיח. אם כן, זה מגדיל את הענין של מת מצוה, כי רק במצווה זה שייך כשמוכיחים שהמוכח ממשיך בסורו גם לאחר שהוכיחו לו.