הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ט', סעיף ג'
ועתה נבאר עוד ענין שאין בו משום אסור רכילות. כגון אם שמע לאחד שאמר: אפגע לפלוני במקום פלוני, אכנו, או אחרפנו ואגדפנו. או ששמע ממנו שרוצה להזיקו בענין ממון.
תלוי בזה, אם האיש מוחזק שעשה כך כמה פעמים לאנשים אחרים, או שהוא רואה שלפני הענין אין זה דרך גוזמא ובאמת דעתו לעשות כך, צריך לגלות למסופר על זה. אולי כך יידע להיזהר כדי להימנע מהביוש או הנזק. אך צריך גם להיזהר שלא יחסרו כל הפרטים שפירטנו לעיל.
הלכות רכילות, כלל ט', סעיף ד'
ואפי' שדבר זה מצוה גדולה ובכלל הבאת שלום הוא, בכל זאת יתבונן מאוד שלא להזדרז לספר ענין כזה.רק אם אחרי שיספר את הענין יידע שפלוני ייזהר לא ללכת למקום פלוני לבד כדי שלא יזיקנו הלה, או ימצא עצה אחרת לא להינזק.
אבל אם יודע שאם יספר יתגבר כעסו של פלוני, ויקדים את עצמו לריב עם הלה, ותבוא על ידי זה מחלוקת גדולה יותר, בכזה מקרה אסור לספר לו. ולכן צריך להתבונן היטב מלכתחילה לספר בצורה שתסלק את המריבה ולא תגדיל אותה.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (4)
וכמה צריך בעל לשון הרע להתבייש בחטא זה. שאם היו מעלים אותו לתורה לפסוקי אסור סיפור לשון הרע, והיה פסול באותיות אפי' בקוצו של יוד, לא היה רוצה לברך על התורה. אבל כשבא לידי סיפור לשון הרע, הופקרו אצלו הפסוקים ואינו חושב הדיבורים האסורים לעוון. ומובא בתנא דבי אליהו (פרק כ"ט) "כל המכיר בדברי תורה ועובר עליהן, הרי זה רשע גמור".
