הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ג'

ואם היה לו היזק בעסקו ולא נודעה לו הסיבה, אסור לחשוד ביהודי. ועל זה נאמר "בצדק תשפוט עמיתך". ואפילו אם שמע שפלוני סיבב עליו הנזק, אסור להאמין אלא רק לחשוש. ואפילו אם העירו לפלוני על העוולה שעשה בפניו ושתק, אין זו ראיה שהדבר אמת. כי אולי ראה שהשומעים כה משוכנעים שהוא עשה את העוול, ועדיף כבר להיות מה"נעלבים ואינם עולבים".

הלכות רכילות, כלל ו', סעיף ד'

אסור קבלת רכילות הוא גם אם שמע משני אנשים ויותר, אפילו סיפרו לו לתועלת, או יצא קול בעיר.

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (4)

וכמה צריך בעל לשון הרע להתבייש בחטא זה. שאם היו מעלים אותו לתורה לפסוקי אסור סיפור לשון הרע, והיה פסול באותיות אפי' בקוצו של יוד, לא היה רוצה לברך על התורה. אבל כשבא לידי סיפור לשון הרע, הופקרו אצלו הפסוקים ואינו חושב הדיבורים האסורים לעוון. ומובא בתנא דבי אליהו (פרק כ"ט) "כל המכיר בדברי תורה ועובר עליהן, הרי זה רשע גמור".