הלכות שמירת הלשון

הלכות רכילות, כלל ז', סעיף א'

אין הבדל ברכילות אם המספר איש או אשה, קרוב או רחוק. וגם אם שמע אחד שאומר דברי גנאי על אביו ואמו וגילה להם, גם כן בכלל רכילות. ואין הבדל אם מי שסיפרו עליו את הרכילות איש או אשה, קטן או גדול. ויש אנשים שנכשלים בזה. שרואה שני נערים מכין זה את זה, והולך לאביו של אחד מהם ומספר לו איך בנו של פלוני הכה את בנו. ואחר כך אותו פלוני מכה לנער הקטן שרב עם בנו, ונהיה מחלוקת עם אביו של הנער. ואפי' אם יודע בבירור שבנו של פלוני צודק בריב, אסור לספר אלא אם כן יצטרפו כל התנאים (שמובאים בכלל ט').

פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (1)

על כן האיש הנבון צריך מאוד להתחזק בענין זה, שמירת הלשון. ואז אשרי לו עכשיו ולהבא. כי אפי' בשאר מצוות אם יתחזק במצוה אחת לא לעבור עליה בכלל, שכרו גדול מאוד. וכתוב בפסוק "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". וידוע שכל בן אדם היה רוצה לעצמו פרנסה קבועה, אפי' ברווח מועט. וכל שכן ברווח מרובה. אם כן כל שכן מצווה זו היא פרנסה תמידית ורווח מרובה. כי יכול לקיים אותה בין בביתו, בין בבית המדרש, ובין כשהולך בשוק ורואה אנשים דוברי רכיל יכול להתרחק מהם. וכמו שאמרו חז"ל (קדושין ל"ט:) ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. כללו של דבר: מצוה זו אפשר להרויח ממנה מהבוקר עד הלילה, בלי הרבה טרחה. וגם השכר מרובה, כי על כל רגע ורגע ששומר פיו זוכה לאור הגנוז.