הלכות שמירת הלשון
הלכות רכילות, כלל ז', סעיף ה'
אסור קבלת רכילות, הוא כדין קבלת לשון הרע. לכן יש להיזהר לא לקבל רכילות מאף אדם, אף מאשתו. וכששומע רכילות מאשתו, מלבד עצם העבירה, מביא לעצמו צרות רבות. כי בראותה שבעלה מקשיב לרכילות, תספר לו תמיד עניני רכילות כאלו שמעכירים רוחו. לכן בעל נפש יעיר לאשתו בכזה מקרה.
קטע מספר שמירת הלשון
פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (2)
ובפרט שידוע מה שאמרו חז"ל (יומא ט: גיטין נ"ז.) שבית שני נחרב בעוון שנאת חינם ולשון הרע. ואם עוון זה היה בכוחו להחריב את הבית הבנוי, על אחת כמה וכמה כוחו מלעכב לבנות את הבית החרב.
על כן האיש שיחזק את עצמו בענין הזה בכל כוחו, וגם יזרז אנשים אחרים בענין זה למען כבוד ה' ותורתו שלא יהיו מצוותיה כהפקר, זכותו גדולה מאוד.
כי באמת כלל ישראל בחזקת כשרים וצדיקים
אך הסיבה לרפיון היא בגלל חוסר ידיעת ההלכות ופרטי הדינים שיש בענין הזה. וגם נעלם מהאנשים העצות איך להימלט מהיצר הרע בענין הזה. וכמו שכתבנו בשער השני.
לכן מי שיעורר בענין הזה וודאי יתקבלו דבריו, ותהיה זכות הרבים תלויה בו.