הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ג'

אל יהיה לפלא בעיני הקורא, איך נוכל לצאת ידי שמים אם אסור לשמוע בגנות חבירו. אם כן איך יברר אדם לגבי שותף לעסקים? תשובה לדבר: הרוצה לצאת ידי שמיים יתנהג כך. אם אדם בא לספר לו גנות על חבירו, ישאל אותו אם יש בדברי הגנות תועלת עבורו בשביל העתיד. אם יאמר לו שיש תועלת בסיפור, ישמע אבל לא יאמין, רק על מנת לחשוש ולהיזהר. אבל אם יבין מתשובתו שזה רק דברי חרופין וגידופין בעלמא, שהוא מעליל עליו עלילות מחמת שנאתו - אסור אפילו לשמוע.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ד'

ולפעמים מצוה לשמוע מה שאחד מספר דברי גנאי על חבירו. כגון שיודע שאם ישמע את הסיפור, יוכל להראות לפני המספר או שאר השומעים, שאין המעשה כמו שזה נשמע, או ילמד עליו לכף זכות. ועוד יש אופן אחר שמצוה לשמוע, כגון אחד שבא לקבול על חבירו באיזה דבר, והוא מכיר את המספר שאם יקשיב לו יוכל להוריד את כעסו על המסופר ובכך לא יספר לעוד אנשים הלאה את הסיפור, מותר לשמוע. ובכל האופנים שהתרנו לשמוע, ייזהר מאוד לא להאמין, רק לחוש לזה בלבד. כדי שלא יילכד חס ושלום ברשת עוון קבלת לשון הרע.

פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (2)

ובפרט שידוע מה שאמרו חז"ל (יומא ט: גיטין נ"ז.) שבית שני נחרב בעוון שנאת חינם ולשון הרע. ואם עוון זה היה בכוחו להחריב את הבית הבנוי, על אחת כמה וכמה כוחו מלעכב לבנות את הבית החרב. על כן האיש שיחזק את עצמו בענין הזה בכל כוחו, וגם יזרז אנשים אחרים בענין זה למען כבוד ה' ותורתו שלא יהיו מצוותיה כהפקר, זכותו גדולה מאוד. כי באמת כלל ישראל בחזקת כשרים וצדיקים אך הסיבה לרפיון היא בגלל חוסר ידיעת ההלכות ופרטי הדינים שיש בענין הזה. וגם נעלם מהאנשים העצות איך להימלט מהיצר הרע בענין הזה. וכמו שכתבנו בשער השני. לכן מי שיעורר בענין הזה וודאי יתקבלו דבריו, ותהיה זכות הרבים תלויה בו.